אולי לא שמתם לב, אבל מהירות התקשורת בימינו, היכולת לשלוח מאות קבצים וסרטים למאות אנשים בשניות, לא פסחה גם על התקשורת הבין אישית. דברים שפעם היה צריך דקות ארוכות ע"מ לומר אותם, נאמרים היום בשניות (אם נאמרים בכלל), כ"כ התקשורת התייעלה. הנה שתי דוגמאות:
ד"ש
אשתי דיברה עם אמהּ בחדר השני. יושב אני בחדר העבודה, ובין מייל למייל, אני חש שתום השיחה קרב. למעשה, לא שמעתי אפילו מילה שעברה ביניהן אבל יודע שאשתי עוד שנייה תנתק. איך? פשוט, לרוב האנשים יש טון דיבור מיוחד ששמור לסיום שיחות בטלפון. הם לא משתמשים בו לשיחות פנים אל פנים, (שם לאדם לוקח כמה שניות לצאת מטווח הראיה וזה דורש פרידה מעט שונה) אבל בטלפון, אחרי הניתוק האדם נעלם ואולי לכן יש מין זמירה של סוף שיחה, שיר ערש אחרון של "כן…טוב…יאללה…אז נדבר…ביי" בטון גבוהה ולא מתחייב שמבשר לצד השני שהשיחה, למעשה, הסתיימה.
ובכן, כשהרגשתי שהשיחה עומדת להסתיים צעקתי מחדר העבודה: ד"ש!
אשתי מייד מסרה ד"ש לאמהּ, זו מסרה לי חזרה ושלום על ישראל, כולם מרוצים.
אבל מה בעצם קרה פה? מה זה ד"ש?
ובכן, כידוע לכל, ד"ש אלו ראשי תיבות של דרישת שלום. ולמסור ד"ש משמעותו למסור דרישת שלום, כלומר, להעביר לאמהּ שאני דרשתי בשלומה. כיוון שיתכן וחלקכם מעולם לא ממש דרשתם בשלומו של אחר (שלא באשמתכם), אני אפרוט מה זה אמור לכלול:
לדרוש לשלומו של אחר משמעו להתעניין, בכנות, בחייו של האדם. ממש בפרטים הקטנים שמראים שאתה יודע יותר על האדם מגילו והעובדה שהוא עדין לא מת.
להלן שאלות המרכיבות (לפחות בצורה שטחית) דרישת שלום:
מה שלומך?א
איך הבריאות?א
מה שלום הילדים/נכדים/הורים?א
איך מתקדם התואר/עבודה/פרוייקט/פנסיה?א
מה בסוף קרה עם הדבר הזה שהיית מעורבת בו?א
וכו. וכו…א
כלומר, אתה מתעניין ושואל לשלומו של אדם, ולא רק זה, אתה גם מחכה לשמוע מה באמת שלומו אם בן שיחתך יודע משהו. הנה דוגמא לאיך זה אמור לעבוד:
אברהם מדבר עם יוחנן ומתעניין בשלומו של יצחק. יוחנן ויצחק חברים ולכן יוחנן מספר לאברהם מה שלום יצחק. לאחר מכן, יוחנן מדבר עם יצחק וכדרך אגב אומר, אברהם דרש בשלומך. כך זה אמור להיות.
אבל כיום, הכל נארז על כל פרטיו לתוך צירוף אותיות אחד – ד"ש. האם שאלתי את אשתי מה שלום אמה לפני השיחה ביניהן?לא.
לא כי אני אדם חסר לב, הנושא פשוט לא עלה. באמת, אני מאוד אוהב אותה. לא יודע, פשוט לא דיברנו על זה. טוב, פעם הבאה אני אשאל!
אבל אני קיצרתי את הדרך, ביקשתי מאשתי שתאמר לאמהּ שדרשתי בשלומה (למרות שלא עשיתי זאת) ושלחתי לה ד"ש. זהו, כל כך קצר וענייני. בעצם, כיום, ד"ש משמעו "הי" משופר. זה לא כמו "שלום" רשמי, זה יותר אישי מ"אהלן", זה איפשהו בין "מה נשמע" ל"נשיקות". אפשר לשלוח ד"ש כמעט לכל אחד, אבל צריך איזושהי רמה של הכרות.
כמובן שגם הצירוף "מה נשמע" איבד כל תוכן, אנחנו לעיתים רחוקות טורחים לעצור לאחר השאלה ולברר באמת מה נשמע. למעשה, "מה נשמע" הפך גם הוא לסוג של "שלום" עם גוון קצת יותר אישי.
מה עוד התקצר בימינו? תהליך הברכה.
ברכות
בעבר, כשנצטרך פלוני לברך אלמוני, היה זה כותב ברכה שבה היה רוצה שאלמוני יתברך. ברכה שכזו, לא חייבת להיות בחרוזים, אבל צריכה לכלול איחולים, דברים שהייתה רוצה שיקרו או יעברו על אותו אדם. היה (ועדיין, לדעתי) צריך לפרט את הדברים הללו. למשל:
שתהיה לך שנה טובה
רק אושר ועושר
שתמצא אהבת אמת
שתשאר צעיר לנצח
וכו. וכו…
אבל היום יש דרך קלה הרבה יותר, הכל הצטמצם לביטוי "ברכות חמות". איך משתמשים? פשוט כותבים משהו בסגנון:
למשה וזהבית:
ברכות חמות להולדת הבן.
–אורן
זו אולי לא הברכה המושקעת ביותר, וברור שמשה וזהבית הם לא חברים בנפש ואין בינינו ברית דמים. אך עם זאת, ברכה כזו מתקבלת בברכה. אז בואו ננסה להבין מה בעצם כתוב שם… מה בדיוק אני מאחל לזוג המאושר? אילו ברכות? קשה להבין. למעשה אני Meta מאחל להם. כלומר זו אינה ברכה זוהי Meta ברכה. אני מאחל להם ברכות. אם זה נשמע לכם מוזר, כנראה שאתם לא מתכנתים, כי למעשה זה סוג של Template.
אני אסביר. מה שאני בעצם כותב זה כך:
קיימת ברכה שהייתם רוצים לקבל להולדת הבן. אני לא יודע מה הברכה הזו, אבל אני משוכנע שקיימת כזו, ובהינתן ברכה שכזו, חמה וטובה שהייתה עושה לכם שמח (אילו הייתי כותב אותה), אז הנה היא.
איפה? הנה, ממש כאן, הברכה שהייתם רוצים לקבל, הנה היא. ועוד יותר מכך, כתבתי "ברכות" כלומר קיימת יותר מאחת, אז הנה קיבלתם גם את זו וזו וזו וגם את כל האחרות.
מש"ל
התוספת של "חמות" מתפרשת בתור עוד קצת השקעה מצידי, לא רק שלא טרחתי לומר אפילו ברכה אחת, אני אפילו השקעתי וחיממתי את האין-ברכה שלי לפני שלא נתתי אותה. כזה אני, משקיען.
הד"ש הוא לא קטן כל כך כמו שאתה מתאר.
הוא הכרה בקיומו של האחר (זה ציטוט של אחד שאני מכיר, זלי גורביץ').
בכך שצעקת ד"ש מהקצה השני של הבית וקיבלת 'בחזרה', כמו הנדתם בראשכם אחד מול השני או אמרתם שלום ברחוב.
נכון, זו לא שיחה עמוקה, אבל לא באמת התכוונת לאחת כזו וגם היא לא. בסך הכל הייתם מנומסים, הבעתם רצון לקשר, עשיתם פינג.
לגבי ה-"ברכות" – מי כותב היום ברכות? ילדים, על מתנות עד גיל 10 פחות או יותר, ושאר העולם רק בלידות, בר מצוות וחתונות.
יש פה ושם משקיענים שכותבים בהזדמנויות נוספות ואפילו כותבים בכתב יד (!!), אבל הם נדירים בנוף ומהווים זן נכחד.
ולגבי ה-META, תוסיף לרשימה את הביטוי "אני מתנצל", שבסך הכל מתאר את הפעולה אך לא מבצע אותה, שלא כמו "אני מצטער".
כמו במקרים רבים אחרים, קטע מסיינפלד מיטיב לתאר זאת:
Wow dude, you really invested time and effort in that comment, thanks! You could have written a Meta comment, but no, a real Seinfeld that talks about the post! You rule!
And BTW, I write congratulation notes and do it by hand (as you well know) but I admit I am a dying breed.
הי אורן
ברכות חמות לבלוג החדש
שיהיה בהצלחה
דרך אגב, ההגדרה של נודניק: כששואלים אותו "מה נשמע?" הוא עונה ומפרט
Thanks Dad, I agree, people who actually tell you how they are doing are insufferable…