טוב, כן, חזרנו לארץ, אין עוד מוזרויות של אמריקאים וקור מקפיא – אז על מה נותר לכתוב?א
או, אז גם כאן לא חסר: הפעם נלמד שמנהלים לא יודעים מה זו תקרת הזכוכית, למה וויקיפדיה זה הדבר הטוב ביותר שקרה לנו, למה טבעון היא מקום סינגולרי, קצת על פיזיקה של ילדים ובעיקר איך אפשר להשיג איזון בין עבודה למשפחה  (ספויילר – אי אפשר).א

טבעון

אחרי שנתיים וחצי במינוס-סוטה הרחוקה חזרנו לארץ. השארנו מאחור את הכפור (ולצערינו גם את אמאזון) והתמקמנו בטבעון.א
טבעון היא מקום מעניין ולא רק בגלל שכולם חושבים שלכולם כאן יש סרטן  (אין כאן לכולם סרטן) [אבל אני מכיר מישהו שמכיר מישהו שגר ברחוב שכולו חולי סרטן…] (אין רחוב כזה) [אבל בעיתון היה כתוב..] (אתה מאמין לכל מה שכותבים בעיתון?) [אבל ברחוב הזה שבו כולם חולים..] (זה לא מובהק סטטיסטית וזהו!)א

טבעון היא בירת הרקפות הבלתי מעורערת של העולם כולו. כן, זה בדוק, אין מקום בעולם שיש בו יותר רקפות למטר מרובע מטבעון. יש כאן כ"כ הרבה רקפות שיש להן זכות בחירה כפי שמוכיח הסמל של טבעון, אותו דחף וועד הרקפות המקומי:א

הנה לכם גינה אקראית באחד הבתים

ולא רק רקפות, טבעון היא גם שיאנית הקשתות של ישראל.  יש כאן שילוב מדוייק של שמש חורפית וגשם צונן, כמו שוקולד חם על גלידת ווניל. ויש הרמוניה בין השמש לגשם: הסופות חזקות אך מרווחות, כך שבין כל שני עננים מצליחה להתגנב איזו קרן מתוזמנת, לפרוס חסותה על העמק, לנגן על הטיפות ולקשת את הנוף.א

אני מכיר קשתות כתופעה די נדירה, שרק לעיתים אתה זוכה בנוכחותה אבל כאן… כמו גזם ביום חמישי בבוקר – יש אחת בכל פינת רחוב. באמת, יש כאן כ"כ הרבה קשתות שאני כבר לא טורח להראות לילדים. בעצם, עכשיו שהן כ"כ נפוצות, אני יכול בשקט להסתכל וליהנות מהתופעה ולא להרגיש שאני אוטוטו מפספס משהו או שאני חייב לצלם.א

עם זאת, יש משהו בקשת שהוא מעט פשטני, אפילו מעצבן. קחו למשל עץ בצבעי שלכת, אגם בצבע אזמרגד או פריחת השקדיה; בכל אלו יש עדינות, יש איפוק, יש חסד וצניעות. יש אומנות מסוימת בלראות את היופי בדברים הללו – אדם אחר עשוי היה לעבור ממש לידם וכלל לא לחשוב שהם יפים. כי בטבע היופי בא בצבע הכלאיים, המעורבב, בצבע המלוכלך קצת הלא-בדיוק-ברור-אם-זה-לבן-או-קרם-או-קצת-צהבהב-כתום-אולי?א

ואז, פתאום, מרוח לרוחב השמיים, פסים פסים של צבעים ברורים וחדים –פרסומת לנצנצים על שמלות של ילדות: הנה! תראו! הצבעים הכי יפים ארוזים ומסודרים בקשת שיהיה יותר קל על העין השטופה. קחו – בורים, קחו – חסרי תרבות ועמי ארצות – רק ככה אתם מבינים יופי.א
והקשת באמת יפה מאוד אבל אח"כ כל הדברים העדינים הללו ,שהערכת את עצמך על שהערכת אותם, כולם נראים קצת דרק.א

בטבעון עברנו לגור בבית שכור שאביבית מצאה לנו בעודנו בחו"ל. אח"כ התחלתי לעבוד בחברת מלנוקס והסתבר שהבית שייך לבעלי מלנוקס (אייל וולדמן) שהוא בצורה כזו או אחרת עכשיו גם הבוס שלי. הבית היה מרושת בכל מיני כבלי תקשורת שעברו בין החדרים והקומות כיאה למייסד מלנוקס. אין לי ממשק ישיר עם אייל כך שהוא לא יודע שאני גר בביתו וגם בטח אם היה יודע לא היה מאוד מופתע, כי חלק לא קטן מעובדי מלנוקס הם טבעוניים (ואולי אפילו נכון להגיד שחלק לא קטן מאנשי טבעון הם עובדי מלנוקס). אני תוהה אם יש איזה ניגוד אינטרסים כאן ואולי בעצם אני צינור להלבנת כספים – מה שהוא משלם לי במשכורת חוזר מיד אליו בצורת שכר דירה.א

טיולים

למרות שאנחנו כבר לא בחו"ל ולמרות כל הבלאגאן של החזרה לא הפסקנו לטייל

למכתש הגדול יצאנו עם שני זוגות חברים שמכירים אותנו כ"הזוג הזה שכדאי ללכת לטייל איתו". באמת לא ברור למה, כי הכרת הארץ שלנו גרועה: סכום ידיעותינו על הסביבה בטיול הסתכם בקריאת דף ויקיפדיה בדרך דרומה ושיחה עם זוג חברים שגרים באיזור.א

עשינו טיול ילדים, כלומר כזה שחונים עם האוטו והולכים אולי קילומטר וחצי לאיזשהו כיוון, בדרך עושים 2 עצירות נשנושים ובקצה המסלול (אם אפשר לקרוא לזה מסלול) עוצרים לצהריים, חוזרים, ורוב הזמן יש ילד אחד או יותר על הכתפיים/מנשא. גם מעניינת הפיזיקה של ילדים בטיול: לילד ששוקל 15 ק"ג יש מסת מנוחה של אולי טון וכמות האנרגיה שצריך להשקיע ע"מ להזיז אותו, בהתאם

והם הולכים לאט, או כל כך לאט, כי ילדים זה הדבר הכי איטי עלי אדמות, אפילו לחילזון עם מוטיבציה יש קצב טוב משלנו. וזה לא שלילדים חסרות אנרגיות, בכלל לא, האנרגיה של אילון ודקל לבד, אם ממוקדת לנקודה אחת יכולה לפצח אטומים ולחדור כל שריון. אבל הפיזור – זה רץ להריח פרח, וזה הולך ללטף נמלה (עוד לא נולדה הנמלה ששרדה את הליטופים של דקל) ואז אתה נוקט בטקטיקה של "אני אתקדם והם כבר יבואו", ואתה לבד מתקדם יפה מאוד אבל אז אחד מהם צורח לך 300 מטר מאחור שהוא מצא חיפושית ואתה חייב לבוא לראות, והוא לא מוותר, עד שתבוא ותראה את החיפושית הוא לא יזוז, וזה חמוד שהוא מתלהב מחיפושית וגם סיכוייה של החיפושית לצאת מזה בחיים קטנים במהרה אז אתה מוותר והולך חזרה ונותן את ה "נכון חמוד, זו חיפושית" המתבקש והילד מרוצה ולחיפושית שלום ואז לא נותר לך אלא להרים אותו על הכתפיים, שזה חינוך לא טוב אבל כבר אין בררה כי אתה היחיד שיודע לאן בעצם הולכים ושאר המטיילים, למרות שגם להם יש ילדים קטנים שנראו לך לבנבנים ומסכנים בחניון, איכשהו התקדמו בעצם מאוד יפה, אולי, כך אתה מסביר לעצמך, כי שלהם לא אוהבים חיפושיות.א

טטטטאחלחגלחגכגדגכגדגכגךלח ש

לקראת הלידה ניצלנו את זמן הרווקות (רק עם שני ילדים), השארנו את ילדים עם סבתא ונסענו לפריז לארבעה ימים. אך, פריז… טוב, אני לא חובב ערים גדול ובטח לא של ערים גדולות, כך שלא נפלתי מהרגליים, אבל הבניינים והרחובות והאורות והאוכל מייצרים שילוב שקשה לעמוד בו. עדי היא גם פרנקופילית ידועה וההתלהבות שלה מדבקת וגם הכל בצרפתית, שזו השפה הכי מתנגנת שיש אז כן, היה מאוד מאוד כייף.א

הלידה הקרבה הייתה תמריץ מספיק גם לטיול טיפוס לירדן. הטיעון של "תראי, עוד מעט יהיה ילד קטן ולכי תדעי מתי אני שוב אוכל…" היה מספיק משכנע להשאיר את עדי בחודש שישי עם שני ילדים קטנים ולשלח אותי לארבעה ימים למדבר עם חברי הטוב אריה.א

הפעם, כמו בפעם הקודמת איבדנו את הדרך ובילינו לילה קפוא על הפסגה, אבל למי אכפת כשאתה באחד המקומות הכי מדהימים בעולם. ובאמת, הטיפוס בוואדי ראם לא מפסיק לאתגר ולהפתיע כל פעם מחדש.א

הארץ

אז איך זה לחזור לארץ? אז כמובן, יש את הטוב ויש את הפחות טוב:א

משפחה – הכי טוב שיש
חברים – במקרה שלי רוב החברים הקרובים בחו"ל אבל זה לא שהם היו לידי כשהייתי גם בחו"ל (חו"ל מקום גדול) אז אין הבדל
מזג אוויר – כשהגענו היה חם נורא אז די קיטרנו אבל החורף היה מעולה ועכשיו האביב פה מדהים אז ++ישראל

קניות – לעולם לא נשכח את אמאזון וטארגט, יהיה זכרם ברוך
אנשים – זה לא שאני כזה חובב של ישראליות (לא כזה חובב של אנשים בכלל) אבל עדיף בהרבה על הנימוס-פאסיב-אגרסיב מינסוטה סטייל
נהיגה – במינסוטה היה תענוג – שקט, רגוע ולא כמו כאן שכל שניה מישהו מאחורי מכה אותי בסנוורין ובצופרין
סביבה – טבעון נהדרת אבל ממש מעבר לגבעה יושבים בתי הזיקוק של מפרץ חיפה, מה שאני ועדי מכנים "העמק של הלוקרס"א

וגם, יש כאן המון אובך, ואני לא זוכר, זה תמיד היה ככה? ממש מעטים הימים שיש ראות טובה, בקושי את רכס הכרמל רואים וזה ממש ממול. אז מצב הסביבה קצת פחות טוב משהיה בחו"ל, כי בחו"ל הם סידרו את זה ככה שבקיץ עם כל החום והלחות יש גשמים כל שבוע, וזה מסדר לך אוויר צלול כיין. למה כאן אי אפשר גם?א

ואם כבר מדברים על איכות סביבה אז אחד החסרונות הגדולים זה הקירבה לרמת דוד. המטוסים חגים מעלינו ומרעישים נורא! כנראה מי שגר כאן הרבה זמן התרגל אבל זה ממש לא סביר. לעיתים הם מרעידים את החלונות עם המבערים שלהם וגם לפעמים מעירים את הילדים בערבים. אז גם זה בהחלט דורש שיפור.א

כן, יש יתרונות לארה"ב, אבל לפחות בשבילינו החזרה הייתה טובה – מומלץ!א

וויקיפדיה

כשהייתי קטן היו לי המון שאלות לשאול. מה הכי גדול? הכי חזק? הכי מהיר? למה העננים ככה והגשם ככה ולמה העצים כאלו ולא אחרת ועוד ועוד. אמא הייתה ישר מפנה אותי לאבא, והוא היה עונה בסבלנות על רוב השאלות… עד שהיינו מגיעים לשאלה שהוא לא ידע. אני לא הייתי מוותר ואבא היה עושה אסקלציה ומתקשר למישהו בקיבוץ שאולי יודע – בד"כ לולֶק, המורה האגדי. אם גם לולק לא היה יודע, היה אבא רושם את השאלה בפנקס ובאחד מביקוריו באוניברסיטה היה טורח ומוצא פרופסור תורן מהמחלקה הנכונה ומציג לו את השאלות של בנו.א

מאז אני לא השתנתי הרבה וגם אבא לא, אבל עכשיו יש גם את ויקיפדיה ואת כל הידע והתשובות בעולם (כמעט). אני לא יכול לתאר לכם את האושר שזה מסב לי, לדעת שתמיד התשובה קיימת שם, אפילו אם אני לא מחפש אותה כרגע, היא שם והיא תחכה לי בסבלנות אם אי פעם ארצה לדעת. מבחינתי זו ההתקדמות המשמעותית ביותר שהביאה מהפכת האינטרנט. כן, אני אוהב לקנות ברשת וכן, זה מאוד נוח להגיש שם את העבודות באוניברסיטה ולשמור על קשר בפייסבוק, אבל את כל אלו עשיתי גם בלי האינטרנט ובלי יותר מידי בעיות. אבל התשובות לכל השאלות, אלו לא היו לי זמינות והשאלות היו מצטברות ומתרבות ומעיקות עלי עם פוטנציאל הידע הלא ממומש שלהן.א
אני כ"כ אסיר תודה על המיזם הזה שאני תורם להם קבוע, רק שלא יקחו לי את חבל ההצלה שלי – אני יכול להסתדר בלי נטפליקס אבל אני לא אוכל שוב להסתדר בלי וויקיפדיה.א

לפני כמה זמן נתקלתי בעמוד הבא:א
https://en.wikipedia.org/wiki/List_of_massacres_in_France
"this list is incomplete; you can help be expanding it" בראש הדף רשום
ואני מדמיין איזה מפקד תא דע"ש יושב וקורא את הרשימה ואומר לעצמו – "כן, זה רעיון טוב, אולי באמת אני אתרום ואוסיף כמה שורות לטבלה".א

עבודה

אני עובד במלאנוקס ביוקנעם ואני מרוצה… אפילו מרוצה מאוד. העבודה קשה ולחוצה: כל הזמן דברים משתנים, משימות מתחלפות, אנשים באים והולכים וההנהלה משנה את דעתה. א
אגב מנהלים, המנהלים במלנוקס אוהבים מאוד את הביטוי 'תקרת הזכוכית' ומשתמשים בו תכופות ובצורה שגויה, למשל: "כל אחד נתקל בתקרת זכוכית לפעמים ואז הוא חייב להתאמץ ולעבור אותה". אז לכל מי שמשתמש במונח הפופולרי הזה – 'תקרת זכוכית' הוא לא מושג נרדף למכשול! תקרת זכוכית הוא מחסום בלתי נראה, ולעיתים בלתי מדובר ובעיקר המונח מתייחס ליכולת של נשים להתקדם בארגון. לא כל אתגר הוא תקרת זכוכית! אז די כבר. ועוד ביטויים שאני לא סובל – "להשוות תפוחים לתפוחים", "בתפקיד אני חובש כמה כובעים" ובעיקר "לא הצלחתי למצוא זמן פנוי אז קבעתי את הישיבה על ארוחת הצהריים שלך".א

מלאנוקס מלאה במהנדסים ומהנדסות ומעטים האנשים שאפשר לנהל איתם שיחה מתורבתת שבה שני האנשים נמצאים זה מול זה ומסתכלים זה בעיניים של זה. פחות מפריע לי אנשים שלא מסתכלים לי בעיניים כשהם מדברים איתי אבל משגע אותי האנשים שלא מוכנים לעמוד מולי! אני קורא להם 'המשוחחים הטנגנציאלים'. אלו אנשים שנעמדים לצידי כשהם מדברים אלי וכל ניסיון להביא אותם מול כוונות מסתיים בכך ששנינו חגים סביב איזה ציר נסתר, אני פונה אליו, הוא מתחמק והורה הורה ממטרה. בא לי לתפוס את אחד החברה האלו בפינה של הקפיטריה, שם אין לו לאן לברוח, לעמוד מולו ולנהל איתו שיחה ממש ארוכה וממש משעממת.א

עוד ביטוי בעייתי שמשתמשים בו הרבה לאחרונה הוא "איזון בית עבודה" או בגרסה האנגלית המוכרת –א
Work Life Balance
work, life, balance זה ביטוי מעצבן ומטעה (לדעתי) וכדי להבין למה נביט במילים מהן הוא מורכב:א
קודם כל הדיכוטומיה חיים/עבודה כאילו יש את החיים (פרחים, פרפרים, גורי כלבלבים וכל דבר חיובי) ואת העבודה (ניירת, מסך מחשב מהבהב, ישיבות, לחץ, לחזור מאוחר הביתה לחיים) ומזה אני מבין שאם העבודה היא חלק משמעותי מהחיים שלי אז כבר משהו לא בסדר. הביטוי מצייר את החיים ככל מה שקורה שלא מערב את העבודה וזה שטויות כי רובנו מבלים חלק ניכר משעות השבוע (ומכך, חלק ניכר מהחיים) בעבודה אז כדאי שזה יהיה חלק בעל משמעות.א

אח"כ יש את 'איזון'. מילה לא טובה בהקשר הזה כי 'איזון' מרמז שיש מספיק מהכול, למשל 'תזונה מאוזנת' מכילה מספיק מכל סוגי המזון. אבל כאן אין 'מספיק' – יש תן-וקח, אין איזון – יש פשרה; אין מספיק זמן לבלות עם המשפחה ואין מספיק זמן להתקדם בעבודה, אין מספיק זמן לתחביבים ואין מספיק זמן לזוגיות. צריך לקרוא לזה 'פשרת בית עבודה' ואז ברור שאם לא מספיקים מספיק מהכול אז בעצם אולי זה הכי טוב שאפשר כרגע. כשיקראו לזה ככה, אולי לא ארגיש שאני כל הזמן מפספס משהו.א

בעיה דומה יש במונח 'חופשת לידה'. זה נכון שהאישה בבית ולא עובדת אבל אי-עבודה אינה שקולה לחופש. חופש הוא היכולת לעשות מה שרוצים בעוד שכאן אפשר לעשות רק דבר אחד וזה לטפל בעולל הטרי. זו לא חופשה וגם לא חופשה בתשלום – זו עבודה בתשלום שנעשית בבית; מקום העבודה משלם לאמא ע"מ שתגדל את הדור הבא של האזרחים שיוכלו לעבוד במדינה, מין מס חברות. כדאי לכן לשנות את השם ל 'עבודת אחר-לידה' כי למונחים יש משמעות ויש מין ציפייה שהאישה תנוח בתקופה הזו וכשזה לא קורה, גם הסביבה וגם האישה מתוסכלים.א

עדי

עדי מרצה בטכניון, כלומר היא הייתה אמורה להרצות את הקורס הראשון שלה בערך עכשיו אבל הלידה יצאה ממש על תחילת הסמסטר אז מצאו לה מחליף. לעדי גם תהיה מעבדה כשזו תיבנה בשאיפה במהרה עוד בימינו. בינתיים עדי מגייסת סטודנטים וכמו קוקייה טובה, שולחת אותם לעבוד במעבדות של אחרים. היא גם בוחרת צבעים לארונות במעבדה החדשה (וורוד עתיק – להראות נוכחות נשית), עושה חברים, בונה שיתופי פעולה וכותבת וכותבת וכותבת גרנטים. אפילו באו אליה תלמידי תיכון שעשו תכנית מיוחדת במדעים והראו לה ניסויים שעשו וסיכום שכתבו. ממש מדענית אמתית!א

אילון

אילון כבר כמעט בן 5, חובב טבע מושבע ומוכן לחיות כל היום בין הפרחים והסלעים שבחוץ. בגינה הוא מצא חילזון גדול במיוחד,שמנו אותו בכלי, האכלנו אותו בתפוחים ואילון נתן לו את השם חולזיני (הגדול). חולזיני חיכה בסבלנות שלא נסתכל, דחף את המכסה וברח, כיאה לחילזון שהוא נצר לאומני בריחה מפורסמים.א

מהגן קיבלנו יום אחד עציץ לכבוד ט"ו בשבט ובו פרח קטן של אמנון-ותמר. שאלתי את אילון איך קוראים לפרח והוא אמר לי שקוראים לו "אמנון" אמרתי לו, "כמעט, זה אמנון-ותמר" אז אילון אמר "לא אבא, אמנון-ותמר זה כשיש גם סגול וגם צהוב, זה רק אמנון"א

כשעדי הייתה בהריון עם ענבר שאלנו את אילון מה יש בבטן, הוא ענה: תינוק! אז שאלנו – זה תינוק או תינוקת? ענה אילון: תינוק, בטח, אם רוצים תינוקת צריך שאבא יהיה בהריון.א
צודק, ניסוי שחזרו עליו שלוש פעמים וכל פעם מקבלים אותה תוצאה  (אמא בהריון ← יוצא בן) אז אם רוצים בת משהו בסיסי צריך להשתנות.א

אילון ודקל אוהבים לקחת דמויות של סמי הכבאי וטום תומס טייס המסוק ולצאת החוצה לשחק איתם. מה המשחק האהוב עליהם? האם לדעתכם סמי ממהר לחלץ אנשים? לא. האם אולי טום תומס מטיס את המסוק לכבות שרפות? לא. א
טום וסמי מובלים ע"י אילון ודקל עד לחלקת הפרחים הקרובה ושם הם… מטיילים בין הרקפות. כן, ככה, טום וסמי מקפצים מפרח לפרח ובגדול לא עושים כלום וככה הילדים יכולים להעביר שעה בקלות: "סמי מטייל בין הרקפות! והולך בין הרקפות! ו..". בינתיים סמי וטום מתים משעמום, אבל אף אחד לא שואל אותם.א

דקל

דקל כמו תמיד, פשוש בלונדיני ושמח, חוץ מכשהוא לא שמח ואז הוא רושף אש ותימרות עשן וקצת מפחיד להתקרב אליו.א

דקל ואילון עכשיו חזק בענייני דרקונים – הם רואים את "הדרקון הראשון שלי" שוב ושוב, מסתובבים בבית ויורקים אש על העוברים ושבים. דקל מצא דרך מקורית לגרום לכמעט כל חיה בבית לירוק אש:א

ומאז איכות החיים של חיות הפלסטיק בבית ירדה משמעותית ורוב הזמן הן מורדמות ומונשמות.א

לפורים השקענו מעל ומעבר למה שאנחנו בד"כ משקיעים בילדים (בגדול הגישה שלנו אומרת שעדיף להשקיע בהורים, שיצאו  די מוצלחים בעוד שהילדים… עוד אף אחד לא יודע מה יצא מהם) וייצרנו תחפושות דרקונים לשני הילדים; מדדנו, גזרנו, הדבקנו ויסמין תמוז המעולה תפרה לנו את הכל יחד לתחפושות דרקונים שוות מאוד!א

ענבר

בשעה טובה נולד לנו ילד שלישי, בן חמוד ושמו ענבר. למה ענבר? כי ענבר זה עדי שעשוי משרף של אורן. תודה, כן, זה אנחנו חשבנו על זה לבד.א

הגענו לביה"ח בלילה והעניינים לא כ"כ התקדמו. בבוקר עדי כבר הייתה על אפידורל, לא יכלה לזוז ולא לאכול, אבל אני יכולתי לזוז והייתי רעב אז השארתי אותה בחדר היולדות והלכתי לקפיטריה לאכול משהו קטן. בקפיטריה להפתעתי פגשתי את אודי, חבר טיפוס וותיק.א
כל פעם שאני פוגש אנשים לחלוטין מחוץ לקונטקסט הרגיל, אני מיד חושב על הסרט "המופע של טרומן". בהנחה שאני במופע משלי, אני רואה במקרים כאלו אינדיקציה ברורה שההפקה שלי בצרות. מה – הם לא יכלו לדאוג לניצבים שאני לא מכיר? כמה בסה"כ היה צריך שם למלא קפיטריה אותנטית – עוד שניים שלושה אנשים? ככה, כל פעם שנגמר להם הכסף או הרעיונות הם שולפים שחקן מההיסטוריה, מי שפנוי באותו הזמן, וזורקים אותו לסצנה שאין לו שום קשר אליה. אז כל פעם שאתם פוגשים איזה חבר מלפני 20 שנה במסיבה, וזה לא מוביל לשום תפנית מעניינת בעלילה, תדעו שגם ההפקה שלכם מפשלת.א

ענבר עוד לא יודע כ"כ למה הוא נכנס אבל אנחנו כבר מנסים לתת לו סקירה של אופי המשפחה: אני משמיע לו שירי ארוויזיון ומחזות זמר (בעיקר צלילי המוזיקה ולאחרונה גם לה-לה-לנד) ועדי מספרת לו על פריז ועל ספיחה לחרסיות. אילון מראה לו את סרטי הדרקונים ומקפיד להסביר שזה רק סרט ולא באמת, כי בחיים האמיתיים לדרקונים תינוקות אין כנפיים, אלו צומחים רק אח"כ. דקל מלטף אותו כשכולם מסתכלים ומשסה בו את הדינוזאורים שלו כשאמא ואבא לא שמים לב. בקיצור שמח 🙂א

מוזמנים כולם לבוא לבקר אותנו בטבעון!א
נפגש בשמחות,א
אורן, עדי והילדים.א