פוסט נוסף על הקורה אצלינו במשפחה ובעיקר מה שהולך אצלי בראש. הפעם נלמד למה שמות נפוצים גוררים מריבות במשפחה, איך לחבק ילדים ישנים, מה עדי ואני מתכננים לעשות לילדים כשיגדלו, מי באמת היה דרקולה ואיך הסתדרות המורים קשורה למדגסקר. עניינים חשובים ללא ספק – אז בואו נתחיל

Namespace Resolution

לעדי יש בחיים מלא בחורות שקוראים להן "יעל", ובאופן טבעי הן מופיעות הרבה בשיחות בינינו. הנה רשימה של היעלות ומיד תבינו למה זה בעייתי:א

יעל נבון – חברה טובה מאוד של עדי מאז תקופת הצבא ועד היום. עושה דוקטורט בסוציולוגיה וסטטיסטיקה
יעל מישאל – המנחה האגדית של עדי בדוקטורט
יעל זבולונוב – סטודנטית של עדי במעבדה – עושה דוקטורט
יעל דובובסקי – פרופסורית במחלקה של עדי בטכניון
יעל חברה שלי – היא למעשה חברה של אמא של עדי ואמא של עדי קוראת לה רק ככה – "יעל חברה שלי" ולכן גם עדי קוראת לה "יעל חברה שלי" למרות שהיא לא חברה שלה בכלל

הבעיה היא שעדי נוטה לפצוח בשיחה על אחת היעלות מבלי להסביר לי באיזו יעל מדובר. הסיבה, כך אני מניח, היא שאם הקשבתי כמו שצריך לשיחות הקודמות הרי שזה אמור להיות לי ברור לחלוטין מה הקונטקסט ומי היעל המדוברת. כיוון שאני כמעט אף פעם לא יודע במי מדובר אני מבזבז המון משאבי חישוב להבין את הקונטקסט תוך כדי השיח, מפספס מידע ומבטיח שגם בפעם הבאה לא אבין במה מדובר.א

הנה שיחה לדוגמא:א

עדי: אז דיברתי עם יעל היום והיא [אני] אפס אינפורמציה, אין לי מושג על מה היא מדברת, טוב , תתרכז, היא דיברה איתה היום אז לא סביר שזו "יעל חברה שלי", אבל כל השאר [עדי] הזכירה לי לגבי הדוקטורט שלפי דעתה [אני] שקולות. רגע, שיט, דוקטורט לא עוזר לי בכלום, טוב, כנראה לא יעל דובובסקי כי היא עשתה את הדוקטורט שלה מזמן [עדי] זה יקח יותר זמן ממה שהיא חושבת [אני] ואולי גם ל"יעל חברה שלי" יש דוקטורט? מי יודע, אף פעם לא דיברנו על זה [עדי] ולכן היא ביקשה ממני שאעזור לה להתקדם [אני] רגע, מה היה שם, משהו לגבי הזמן, פאק, פספסתי, אבל אולי היא אמרה 'מזמן' שאז זו כנראה יעל מישאל כי [עדי] יותר מהר. אבל תקשיב, צריך לקחת מחר את הילדים מוקדם [אני] עדי עשתה את הדוקטורט אצלה די מזמן. רגע, היא אמרה שתעזור לה? מי יעזור למי? שוב פספסתי אבל כנראה שאם כך זו יעל זבולונוב אלא אם כן יעל נבון ביקשה שעדי תעזור לה אבל זה לא סביר, אלא אם כן [עדי] וגם ביום שבת יש יום הולדת לאבא שלי ונפגש בפארק אז תזכור לקנות [אני] היא צריכה אולי רשיון לתוכנה סטסטיסטית שעדי עובדת איתה? טוב, כנראה שלא אז אני יודע איזו יעל זו! עכשיו אפשר להקשיב בצורה אינטיליגנטית [עדי] מים. [אני] רגע, מים? כאילו- קרקע ומים? אז אולי זו יעל מישאל בעצם? כן, ברור. או אולי לא? אבל עבר יותר מדי זמן מתחילת השיחה, אם אשאל עכשיו איזו יעל זו אני אצא ממש מפגר! [עדי] תודה חמוד! [אני] בבקשה!א

ככה אני מפספס חצי מהשיחות שלנו, ומפשל באופן קבוע במטלות אבל הכל בגלל שיש יותר מדי בחורות שקוראים להן יעל!א
כמה בחורות שקוראים להן יעל אתם מכירים?א

הפתעה!א

בתחילת אוגוסט חגגנו לעדי יום הולדת 40 בפורום מכובד עם המון חברים טובים ומשפחה, ריקודים, אוכל והפתעות. הרעיון היה לפצות את עדי על חגיגות בת-המצווה שהיא פספסה בתור ילדה – אז עשינו מסיבת בת-מצווש 40 עם כל התוספות. ועוד קצת. אולי טיפ טיפה הגזמתי. אבל היה כייף

היתה אחלה אווירה

מצגת זאת דורשת JavaScript.

והיו מלא חברים

טוב, אז אני מצטער שלא חגגנו לך בת מצווה, למרות שהייתי בן 9 אז זו לא ממש אשמתי

Ta dam!

יניב ונוע מעודדים למרות הדי-ג'י הבינוני

ככה עושים את זה! חודש שישי, תסתכלו ותלמדו

ממש כמו ערבי הריקודים במוסד

מיליון דולר

איציק ואלה באו לעשות שמח

מה זו המסיבה הזו? אני מתנצלת, בתור אחיות גדולות באמת שניסינו להסביר לאורן מה מקובל חברתית. נכשלנו

הדוכינים ממינסוטה

והיו הופעות ומלא ריקודים!ט

דברים שלא ידעתם על עדי ולא העזתם לשאול

Poetry Slam!

חשבתם ש40 זה מבוגר מדי לעשות רכבת? אז תחשבו שוב

נראה לי שלא רקדנו ככה מאז החתונה

אחד שיודע

יש לי תכונה כזו, משהו בסיסי בדרך שבה אני בנוי, משהו יסודי שאני לא שולט עליו: אני תמיד חושב שאני מבין טוב יותר. כשהייתי צעיר, זה כנראה היה בלתי נסבל (אגב, אחיות, חצבים, אני מתנצל אם הייתי מעצבן). כשהתבגרתי, למדתי בדרך הקשה, שזה פשוט לא נכון ושיש הרבה אנשים שמבינים יותר טוב ממני. מה שמעניין, זה שהתחושה שאני מבין יותר טוב תמיד שם, לא משנה כמה פעמים הופרכה, ממש כמו אדם עם אמנזיה שכל פעם חווה את המצב כאילו בפעם הראשונה. מה שהשתנה, כיוון שאני לא מפגר לחלוטין, זו היכולת שלי לתקן את העיוות וכשאני מדבר עם מישהו למרות שאני חש, בוודאות, שאין לו מושג ירוק – עדיין להתנהג כאילו אני לא מבין והוא/היא כן, מתוך הבנה שכך כנראה המצב ובאמת, כנראה עדיף לשתוק.א
הפאתולוגיה כ"כ קיצונית שאני אפילו חש כך לגבי אני עצמי!א
למשל, כשאני קורא משהו שפעם כתבתי (סיכום  שיעור, או קטע קוד), אם אני לא מבין על מה מדובר אני מייד מניח שהאני של העבר – טועה. ככה, ממש. כנראה לא הייתי מרוכז, או שכחתי לרשום משהו, או פשוט, אז, הבנתי לא נכון כי מה שרשום כאן לא הגיוני בעליל.א
זה במיוחד חמור כשמקודדים במחשב, כי אז אני עובד עד מאוחר, משאיר עבודה לא גמורה למחר וכשאני מגיע למחרת אני לפעמים לא מבין למה האני של אתמול כתב את השטויות האלה ומייד מוחק את הכל וניגש לכתוב את הכל מחדש, בצורה אלגנטית ויפה, לא כמו האורן של אתמול שלא היה מפוקס.א
ללא יוצא מהכלל, כ20 דקות אחרי שהאני שבהווה מתחיל לכתוב מחדש הוא נזכר למה ההוא של אתמול כתב את מה שכתב, ושבעצם זה היה הכרחי ומבלה את 20 הדקות הבאות בנסיונות לשחזר את מה שהיה.א
זו בעיה חמורה ולכן התחלתי לכתוב בסוף כל יום הערות שמיועדות לאני של מחר בבוקר: הסברים מפורטים, ואפילו בקשות ותחינה לא לשנות כלום. ואכן, למחרת בבוקר אני מתיישב וקורא את ההערות שלי מאתמול, מתרשם מההשקעה שהשקעתי וההסברים המפורטים אבל עדיין, לא תמיד מסכים עם מי שכתב אותם. כי מאז אתמול בלילה היה לי זמן לחשוב ועכשיו אני מבין את הבעיה טוב יותר. כך אני מדלג מעל השורות שמתריעות "לא לגעת" , מתעלם מ"לא למחוק" – ומתחיל לכתוב את הכל מחדש.א

ולאד המשפד

בחגים טיילנו ברומניה ושם ביקרנו, איך לא, בטירה של דרקולה.א

דרקולה (משמעות השם – הבן של דרקול שהיה אביו, ודרקול משמעותו דרקון) מסתבר היה בן אדם אמיתי, נסיך רומני (בתקופה שעוד קראו למקום ולאכיה) שכבר בזמנו נקרא ולאד המשפד. את התואר הזה הוא רכש ביושר כשהיה נוהג לשפד את החיילים ששבה בקרבות (בעיקר תורכיים, עד היום יש להם קטע עם שיפודים). את כל זה קראתי בתור הארוך בדרך לטירה והיה עוד מספיק זמן גם לקרוא בוויקיפדיה על איך היו נוהגים לשפד אנשים – ממליץ לכם לוותר (או לבתר) על זה.א
וזה גרם לי לחשוב – איזה כינוי הייתי רוצה שידביקו לי? אורן ה— מה? המטפס? המזמר? השותף כלים?א
אולי אורן המסביר – כי אני אוהב להסביר דברים באריכות?א
טוב, זה לא כ"כ פשוט.א
איזה כינוי הייתם בוחרים לעצמכם?א

ברומניה בילינו שבועיים בטיולים מקסימים

ראינו טירות יפות

ביקרנו בפארק הדינוזאורים פעמיים כי הילדים כ"כ אבל באמת כ"כ אוהבים דינוזאורים שזה ממש מטורף

משננים את כל השמות

חסידות אווט, ביצים אין

אני ביליתי את רוב הזמן עם ילד אחד או יותר על הידיים

וענבר בילה כל רגע עם איזשהו אוכל בתוך הפה

 ברומניה גם מצאנו מין פירמידות מסתוריות – כנראה אתר קבורה כזה או אחר – ככה, באמצע שום מקום פתאום יש 8 תלוליות בוץ יפות ועגלגלות בתוך שדה. ממש מוזר

וכן, היינו במקום הזה עם הסלע שנראה כמו גולגולת. כשחיכינו לרכבל (שלקח לו 5 שעות להגיע ואני לא מגזים) אני והילדים הלכנו לקנות תירס באחד הדוכנים שם. כשנעמדנו מול הדוכן הבחורה הרומניה שם אמרה לנו "תירס חם בים בם בם?" וכך ידענו שאנחנו לא הישראלים הראשונים שהגיעו לשם

ובענייני טיולים – בתחילת הקיץ בא אלי חברי הטוב ישי לטיול משותף בואדי ראם. איזה צ'ופר!א

בטיול חוצה חזאלי

ישי עולה בסדק היפיפה של הביוטי

ילדים זה שמחה

הילדים, כמו תמיד, מספקים הרבה רגעים קומיים:א

אילון: אמא – למה צריך רֵייגֶש
עדי: [מחסירה פעימה ומחניקה דמעה קטנה] אילוני – ילד שלי מתוק, איזו יופי של שאלה! אז ככה – הרגש מאפשר לנו, בני האדם לתקשר אחד עם השני ולהבין…א
אילון: לא אמא! שאלתי למה צריך הרי געש!א
עדי:…א
אילון:….א
עדי: [אוף, למה אין לי בנות] אילון – לך תשאל את אבא.א

ההכחדה של הדינוזאורים

מבצר לא המונפור

דקל לפעמים אוהב לקריין את הדברים שהוא עושה, ואז בוקר אחד אנחנו מצחצחים ביחד שיניים…א

דקל: ואז, הילד הכניס את המברשת לפה וצחצח את שיניו!א
אני: [מנסה להצטרף למשחק, אומר בקול של חיים יבין] רק אל תשכח את המשחה, אמר אביו.א
דקל: אביב – תביא לי את המים לשטוף את הפה
אני: לא קוראים לי אביב
דקל: אבל כרגע אמרת שקוראים לך אביב!א
אני: לא, התכוונתי אביו – אבא שלו
דקל: אבא של מי?א
אני: לא משנה
דקל: אביב – אתה רוצה שנרד לאכול ארוחת בוקר?א

אילון ואני מקשיבים לרדיו: "ההסתדרות החליטה להעניק למורים תוספת שכר…"א
אילון: מה, ברדיו הם מכירים את מדגסקר??א
אני: אתה מתכוון לסרט? אני לא חושב. למה?א
אילון: כי הם דיברו על למורים!א

ליטוש יהלומים

כשאחד הילדים נרדם איפשהו, וצריך להעביר אותו למיטה, אני לפעמים משתהה, מתבונן וחושב – מה הדרך הטובה ביותר להרים אותו כך שלא יתעורר. למשל כשהילד ישן באוטו אז יש מעבר ישיר מרפיסה בכסא לידיים שלי עם הראש על הכתף, אבל כשהם מכורבלים על הספה, שרועים על הרצפה או שקועים במיטה של אחרים, אז לפעמים קשה לי למצוא איך לאגף אותם עם הידיים ואיך לתמוך בראש וברגליים ולחבק כך שלא יתעוררו. א
אני לפעמים מדמיין שאני מלטש יהלומים מקצועי שמולו מונח יהלום לא מעובד – ענבר מט שיש ללטש ולמרק אותו. אז אני מרכיב את המשקפיים העגולות, לובש את חלוק המעבדה, מדליק את האור על שולחן הדוגמאות, ממצמץ בעיני ורוכן אל היהלום ללמוד אותו: איך האור נוגה מהלחי האדומה, ואיך רסיס דמעה בוהק והעפעפיים מרפרפים חלום והידיים הקטנות לופתות סמרטוט בד אהוב ואני מחכה ולומד את הילד הישן כי זה כ"כ יפה וגולמי שאולי לא חייבים ללטש אותו ממש עכשיו.א

נקמה

גידול ילדים, עם כל היופי שבדבר, מייצר גם המון תסכול ואת התסכול צריך לפרוק איכשהו  (וכדאי לא על הילדים או על בן/בת הזוג). בדיוק לשם כך יש לעדי ולי משחק שבו אנחנו מתכננים איך נחזיר לילדים מנה אחת אפיים על כל מה שהם מעבירים אותנו. במשחק אנחנו מכוונים לעתיד הרחוק, כשהילדים יהיו עצמאיים ויזמינו אותנו אליהם הביתה.א
ואז… הו אז….א

לענבר נבוא לביקור ונשב בארוחת הערב (עדיף עם אשתו והילדים) וכשיגישו לנו משהו לאכול, אנחנו קודם כל נתפוס עם הידיים, נרים את האוכל בצורה משכנעת לכוון הפה ואז נשליך אותו אל מאחורי הגב! ככה מהר – וויש! ואז נצביע על המנה הבאה ובצורה הכי חמודה ומשכנעת נגיד "את זה, את זה!". וחוזר חלילה.א

לאילון פשוט נחכה לפעם הראשונה שנישן אצלו ואז נעשה לו פיפי במיטה ויתכן וגם נקום בלילה ונשתין לו על הספה. שיראה מה זה! בבוקר פשוט נתנהג כאילו הכול כרגיל ואם יגיד משהו נאמר לו שזה ממש לא נורא, וככה זה כשמבוגרים, והנה כבר החלפנו בגדים ושאפשר לכבס ולא קרה כלום.א

לדקל, או הו, לדקל אנחנו נשמור משהו מיוחד: כשנישן אצלו אנחנו נקום באמצע הלילה, נתגנב אליו לחדר ונעמוד עם הפנים מול הפנים שלו במרחק של שני ס"מ, וננשום בכבדות עד שיתעורר ויזנק באוויר מרוב בהלה שיש פרצוף ממש מולו באמצע הלילה. ככה כל לילה עד שיסלק אותנו.א

זה משחק מעולה ואני ממליץ לכולכם לשחק בו – בקרוב גרסת האונליין והאפליקציה כבר בדרך.א

אני קורא משמע אני מבין!א

אילון התחיל כיתה א' וקצת לפני, מיוזמתו החל לקרוא וזה ממש מרגש! הוא קורא את השלטים ברחוב, את העטיפה של הקורנפלקס  (בעברית וגם באנגלית), את החולצה של אבא ואת השמות של הדינוזאורים, את הסטיקרים על האוטו – הכול.א
וזו שפה חדשה, העולם נפתח אליך ופתאום לדברים יש משמעות: הרחוב רוחש הוראות ופרסומות, וסימנים שעד היום התעלמת מהם לובשים צורה ומדברים אליך. פתאום כמעט כל עצם בעולם בא עם הסבר מפורט במיוחד בשבילך – כשאתה ילד ורוב הדברים לא ברורים עד הסוף: "אני שלט עצור!", "אני מכיל סוכר חום", "כאן יש קינמון", ו"זה הקלמר של אילון". וזה די מדהים – תחשבו שיום אחד אתם הולכים ברחוב ופתאום אתם מבינים את שפת הכלבים והחתולים: נביחות היו הופכות לתלונות שהבונזו עבש, רישרוש העלים היה מספר שהעץ צמא ומשב רוח קריר היה לוחש לכם שעוד מעט ירד גשם .א

יום הולדת 6! מזל טוב

אבא, אם זה פרח מוגן, איך זה שאני יכול לקטוף אותו? הא

שניים על רגל אחת

אבא, תפסיק לעשות פרצוף קשוח ותסתכל למצלמה כמו בן אדם

עם איציק ואלה בניצנה

What ever will be will be

כמו בכל פוסט, כפי שהבטחתי אני אתן ניבוי לגבי הילדים – מה הם יהיו כשהם יהיו גדולים. כזכור – אני מנבא מקרה טוב ומקרה רע ומותר לי להשתמש אך ורק במידע שיש בידי כיום. אז הנה זה בא:א

ענבר במקרה הטוב יהיה חוקר מגרות – מישהו שעובד באיקיאה ובודק איך מגרות נפתחות, כמה משקל הן מחזיקות וכמה זה כואב אם הן נסגרות על האצבע בפעם השביעית או השמינית באותו יום. במקרה הרע הוא יפשפש במגרות של אחרים ויש גם סיכוי שיהיה זורק אוכל מקצועי
אילון במקרה הטוב יהיה גיאולוג או אולי פלאונטולוג – מקצוע שמשלב את הדברים שאהובים עליו בעולם: דינוזאורים ואבק ולכלוך ובגדים קרועים. במקרה הרע הוא יהיה מתאבק, אבל משורש אבק, כלומר אחד שמתבוסס באבק (אולי תוך כדי התאבקות)א
דקל במקרה הטוב יעבוד בווריפוקציה של אבטחת אישים: כשהם מנסים להגן על אישיות חשובה אז הוא יקפוץ עליהם ממקומות נסתרים וינסה לחסל את האדם החשוב ויבדוק את המוכנות שלהם. במקרה הרע הוא בתור מבוגר ימשיך לעשות את מה שהוא עושה עכשיו שזה לזנק עליך ממקומות נסתרים בבית בנסיון להגיע לכלי דם ראשי ולהכניע אותך לפני ששאר דרי הבית שומעים.א

אפילוג

אז הכל בסה"כ בסדר, עובדים קשה, דוחפים קדימה ולא נחים אפילו לרגע גם כשאפשר – כי כבר גיל 40 ויש עוד הרבה מה להספיק. כביש 6 החדש הולך ונבנה ויקרב אותנו עוד קצת אל המרכז ובתמורה עושה שַׁמּוֹת בעמק שכבר לא נשאר ממנו הרבה ואני חושש שמה שנשאר ייקח שדה התעופה הבין-לאומי החדש שיקימו כאן. עם חברים נפגשים לעיתים רחוקות, אבל זה בסדר (כך מסבירה לי עדי) אנחנו בתקופה שרק צריך לשמור על איזשהו קשר, לאף אחד אין עכשיו זמן, ובעתיד נחזור ונחזק את הקשרים – אלו שלא הותרו לגמריא. לפעמים נראה לי שהעולם קצת השתגע אבל אני כ"כ עסוק שאני לא ממש שם לב. כשיגמר הטרוף,  נטפל במה שידרוש טיפול – ניקוי כדור הארץ מלכלוך או חינוך הדור הבא: תחזיקו מעמד – אני כבר מגיע! או אולי זה כבר בכלל לא התפקיד שלי? לא יודע.א

יאללה, מספיק הגיגים, נסיים בתמונה אמיתית מטבעון – באהבה מכולנו!א