הפעם בבלוג אני אסביר למה ילדים הם כמו כנימות, אילו פונקציות חסרות בוייז, למה המציל דואג מאילון  (אבל לא בצדק) ומשהו על התפקידים האיזוטריים שכולנו ממלאים בחברה. כל זאת ועוד בהמשך, אבל קודם, פינת השפה:א

טם טא דא דאם…א

פינת השפה

 שגיאה נפוצה שמציקה לי – בלבול בין עבודה סיזיפית לעבודת נמלים.א
ובכן, סיזיפוס נידון לגלגל סלע גדול במעלה הר, שהיה מתגלגל מטה כל פעם מחדש. על כן, עבודה סיזיפית היא עבודה קשה ללא תכלית או תועלת כי תוצר העבודה נעלם או נהרס כל פעם.א
עבודת נמלים לעומת זאת היא עבודה הדורשת דיוק ועמל רב אבל יכולה להביאה תועלת, למשל, יתרון על חגבים שמנגנים כל הקיץ.א
והנה לכם כמה דוגמאות להמחשה:א

א. לסדר ממתקים קטנטנים על עוגה כך שתיראה כמו מעבורת ממריאה: עבודת נמלים

ב. לגרש נמלים מהבית: עבודה סיזיפית

ג. לסדר את הלגו המיניאטורי שהתפזר בכל הבית: גם וגם
ואגב לגו קטנטן – מעצבן שמישהו מייצר צעצוע שנראה כמו אבק לאדם בוגר עומד. כל פעם, אני מתכופף לנקות מה שנראה לי כמו יריקה מארוחת הערב ומגלה שזה בעצם משקף פלסטיק ננומטרי שהוא חלק מסט – איש, אופנוע, חתול ומשקף לחתול, וכולם כשהם מורכבים ביחד יכולים לעמוד בשיווי משקל על גרגר אורז. למה זה טוב??א

תפקידי נישה

בזמן האחרון אני חושב הרבה על החיים, גם שלי וגם של אחרים – לאן אני הולך, האם אספיק להשאיר חותם משמעותי ולמה לא הספקתי כבר להקים סטרטאפ ולמכור אותו? אולי זה מין משבר גיל 40 (למרות שהבנתי שהיום זה מגיע בגיל 50) ואולי סתם מחשבות שבאות עם חילופי העונות.א
אני חושב למשל על התפקיד שלי – מנהל צוות פיתוח של רכיבים אלקטרוניים – עד כמה זה קרוב למשהוא בסיסי שאנשים צריכים?  ובהקצנה, אילו עבודות ותפקידים אפשר למצוא שהם רחוקים מאוד מאוד מצורך אנושי בסיסי?א
אני אנסה להסביר: בואו נחשוב על הצרכים הבסיסיים של האדם, למשל אוכל. א
חקלאי לכן הוא מרחק 1 מצורך קיומי – מגדל לי את האוכל. אפשר כבר לאכול אותו הישר מהשדה אבל יש טבחים שמכינים את האוכל, זה מרחק 2. אם יש מישהו שמספק ציוד למסעדה הרי הוא במרחק 3 וזה שעושה את החשבונות של איש ציוד המסעדה הוא 4. אם יש תוכנה מיוחדת לניהול חשבונות של ספקי ציוד מסעדה הרי מי שכותב אותה הוא 5 ואם, נאמר, אלו שעוסקים בפיתוח תוכנה שכזו נתקלים בקשיים נפשיים ייחודיים לסוג העבודה הזה, ויש פסיכולוגים שמתמחים בטיפול באנשי תוכנה של ניהול חשבונות של ספקי מסעדה, הרי פסיכולוגים אלו מתהדרים במרחק 6 מצורך בסיסי קיומי. ברור, נכון?א

שאלו את עצמכם – במטריקה הזו (נקרה לה "מרחק קיומי") מה המרחק שלכם?א
ברור שזה לא מוגדר היטב, ובטח לא נסכים כולם מה זה צורך קיומי אבל סתם, בשביל הקטע – איזה מספר אתם?א
ונסו לחשוב על התפקיד (קיים, לא בדיוני) עם המרחק הגדול ביותר – מה תמצאו?א

אז הנה שניים שלי:א

א. יש שעשועוני טלוויזיה שבהם המתחרים צריכים לפתור איזו שאלה או לנחש איפה יש פרס. אחרי שהם בוחרים, לפעמים המנחה מבקש מקריין לספר למתמודד אם הוא זכה או לא. חשבו לרגע על הקריין שמתמחה בקריינות שעשועונים מסוג זה – תפקידו לחכות בדיוק את הזמן הנכון עד לגילוי "ובכן…… זכית ב….. מכונית!!". פחות מדי ואין מספיק דרמה, יותר מדי והקהל מאבד עניין. הנה דוגמא לכך:א
https://youtu.be/1nOn3gb3_Ts?t=173

אנשים צריכים תרופות, יש יצרניות של תרופות, יש מי שמשווק אותן דרך פרסומות ויש את זה שמקריא במהירות הבזק את החסרונות והאזהרות של התרופה בסוף הפרסומת. אלו קריינים מיוחדים (כך אני אוהב לחשוב) שמתמחים בקריינות מהירה אך ברורה. הנה לכם דוגמא לא אמתית אבל אתם מבינים למה אני מתכוון. נכון?א
https://youtu.be/iyTVyQuioDA?t=146

אוי ווייז

אני שפוט של וויז – הוא הכוהן הגדול ואני, שעד לא מזמן הייתי ברייה אוטונומית וחופשיה, כעת לא מרגיש בטוח להגיע מהמטבח לחדר השינה בלי לבדוק קודם אם יש עיכובים. כל תזוזה שלי דורשת קודם אישור מרבי-וייז, לראות שהדרך שבחרתי בה כשרה ואני לא מתניע את האוטו לפני שבדקתי מה הדרך המהירה ביותר, אפילו אם נסעתי בדרך כבר אלף פעם ובעצם יש רק דרך אחת ויחידה להגיע לאן שאני רוצה להגיע, אבל זה לא משנה, כי בפעם הזו לפני שנתיים שחשבתי ששום דבר כבר לא יכול לקרות כי עכשיו שתיים בלילה ביום שבת ונסעתי בלי ווייז – בדיוק אז הכביש נסגר ועמדתי שעתיים במקום עד שהמשטרה הגיע ופינתה אותי ואת שלושת הנהגים היחידים בארץ שלא השתמשו בווייז באותו הערב.א

לצערי ווייז בדעיכה כבר זמן מה, וכל עדכון מביא איתו באגים מעצבנים חדשים. עם זאת, לדעתי חסרים לווייז כמה מצבי נסיעה שתוספת שלהם יכולה לשפר משמעותית את חוויית המשתמש:א

מצב פודקאסט או במילים אחרות– אני שומע עכשיו פודקאסט ממש, אבל ממש טוב, תביא אותי הביתה אבל תן לי לסיים לשמוע.א

מצב פשטידה חמה בבגאז' – או במילים אחרות – הדרך עם מינימום קפיצות וטילטולים. שייקח עוד קצת זמן אבל שהמרק ליד הרגליים לא יישפך בדרך לסדר.א

מצב ספיד – או במילים אחרות – יש לי תינוק ישן מאחור ואסור בשום פנים ואופן לרדת מתחת ל30 קמ"ש! לא משנה כמה זמן ייקח, לא משנה איזה עיקופים צריך לעשות, העיקר לא לעצור. לעולם!א

מצב חירום – או במילים אחרות – אני מאחר לאסוף את הילד: הכל מותר, תעשה מה שצריך, סע נגד כיוון התנועה, עקוף דרך תחנות דלק, תתנהג כמו ערס מהמניין, העיקר, תביא אותי לגן בזמן כי התמונה המנטאלית של הילד שלי אחרון עם גננת, שואל למה אבא לא בא – קשה מנשוא.א

עדי

עדי כבר ממש חוקרת אמיתית בטכניון, יעידו על כך מדבקת הטכניון האדומה על שמשת האוטו ליסינג של מלנוקס וזה שאילון מסביר לחברים בגן מה זה 'קטליזטור'. כבר יש לה מעבדה חדשה ומוכנה ושלוש סטודנטיות שעובדות במרץ במעבדות של אנשים אחרים מכיוון שלמעבדה של עדי עדיין אין תקן בטיחות.א

עדי גם התחילה ללמד קורס ראשון באוניברסיטה, כן כן, בדיוק כמו המרצים שהיו לכם בתואר, עכשיו עדי גם כזו וזה ממש מגניב!א
העבודה במעבדה דורשת השקעה והילדים דורשים שיאספו אותם מהגן וגם העבודה שלי לא מרחמת, ולכן אנחנו שוקלים איך ומתי להביא מישהו/הי שיאסוף את הילדים מהגן יומיים בשבוע כדי שנוכל לעבוד עד מאוחר. א
כל פעם שאנחנו חושבים על זה, נראה לנו שזה לא יכול לעבוד, למשל, ענבר עוד ממש קטן וצריך לתת לו הרבה תשומת לב ובו זמנית מישהו צריך לשמור על דקל ששועט ברחוב עם אופני הבאלאנס ועל אילון שנוהג לנסוע מהר מהר ולא להסתכל קדימה בכלל. אנחנו מכירים את הילדים וזו משימה קשה לשמור על שלושתם אפילו לנו (הוריהם הביולוגיים שממש אוהבים אותם), אז איך נדרוש את זה ממישהו אחר?א

בסוף מצאנו פתרון, פשוט נביא לעדי חוקר מחליף בטכניון. זה די גאוני וקל בהרבה מלמצוא לה מחליף בבית, כלומר, מה כבר חוקר צריך לעשות? הרי הסטודנטיות שלה גמולות כולן ומסדרות אחריהן את המעבדה, לא צריך לדאוג להן לאוכל והן לא רבות ביניהן. לפעמים צריך להסביר להן משהו על איזה ניסוי – קלי קלות.א

בגן, עדי לא מתיישרת עם שאר האמהות, למשל במסיבת יום העצמאות עשו ילדי הגן ריקוד בדשא הגדול וכולם לבשו בדיוק אותו הדבר. עמדו בצד האימהות והתפעלו מהילדים אבל העירו שקשה להבדיל ביניהם ובסוף כל אמא עלולה לקבל ילד אחר. "יופי!" אמרה עדי, "אולי אני אקבל ילד יותר מוצלח הפעם!".א
שתיקה. צרצרים. בין האמהות יש צקצוקים שקטים, נדנודי ראש וגלגולי עיניים. מי זאת? למה היא מפרה את המרקם החברתי העדין שלנו? ומי זה הילד המסכן שלה?א
ההומור של אימהות הגן, אם הוא קיים, כנראה לא תופס לגבי נושאים כמו השואה, סדו-מזוכיזם וחילופי ילדים.א

אורן

החורף הגיע ואין לי בגדים ללבוש. אף גרוע יותר, אין לי לא חשק ולא זמן ללכת לקנות בגדים. אני סובל בחנויות בגדים – מרגיש לחץ לבחור משהו וכלום לא נראה לי מתאים או יפה. א
גם אני הייתי רוצה, כמו ענבר, אחת לכמה זמן לקבל שקית עם בגדים, מתנה מאיזה אח גדול או בן-דוד, כזה מין ארגז שכתוב עליו 40-41, ובו בגדים קצת משומשים אבל שמורים, רכים ונעימים ומתאימים לי בול! בגדים אקלקטיים, מקופלים ועם המון מרכך ריחני. אך… איזה כייף זה היה יכול להיות!א

באביב עדי והילדים קיבלו שקית עם זרעים, מתנה לאיזה חג. שקית קטנה ותמימה עם תמונות של ירקות משגשגים וגינת חמד. שקית שהיא מנוע פעילות לאבא – עשרות שעות עבודה היא טומנת בחובה לאב, מה שנקרא חקלאות בעל.א

וזה עובד ככה: אוי ילדים, איזה יופי, אולי תצאו להכין גינה עם אבא? כן! כן! בטח, גינה עם אבא! אז אני אוסף מעדר וחוט סימון וכמה עצים ויוצא לגינה. ילדים, אתם באים להכין לנו גינת ירק? אילון בדיוק עסוק בלשבור את שיא הקפיצות על רגל אחת ודקל אוכל אפרסמון – כן אבא, אנחנו רק מסיימים ובאים. אז סימנתי ערוגות, עיבדתי את הקרקע העיקשת וסידרתי השקיה. אבא – כבר סיימת עם הגינה? לא! עדיין לא סיימתי לעדור 100 מטר של קרקע קשה כמו בטון שמעולם לא עיבדו אותה, רק כדי שאתם תוכלו לקפוץ ולהדק אותה שוב.א
אז אבא, תסיים כבר שנוכל לזרוע.א
ואז לבסוף ביחד עם הבנים זרענו את הערוגות – עגנביות, גזר, בצל, חסה, מלפפון וקישוא וכשהצמחים נבטו, גם סידרתי הדליה.א

מה שיצא בסוף: הגזר החסה והבצל לא נבטו. נבטו שתי צנוניות שלא השכילו לגדל שורש אכיל. יצאו כמה שיחי קישואים מבטיחים שאפילו פרחו וחנטו אבל קישואים לא יצא מזה  (אולי נאכלו ע"י כלבים? דורבנים?). יצאו ארבעה שיחי מלפפון, כל אחד ייצר פרי אחד קטן. אכלנו. היה די טעים. ושיחי העגבניות לא הגיעו לבגרות.א
זהו, שנה הבאה נזרע זרעים של מסטיק.א

לאחרונה התחלתי משחק חדש (עם עצמי) שבו כל כמה חודשים אני אוסף את כל הידע שיש לי על הילדים ובעזרת הידע הזה בלבד אני מנחש מה הם יהיו כשהם יהיו גדולים. מעכשיו בכל בלוג אני אחלוק אתכם את הניחושים. זה עובד כך שכל תקופה אני נותן שני ניבויים לכל ילד – מקרה טוב ומקרה גרוע. אז הנה הניבויים של החודש:א
אילון: במקרה הטוב – נהג של משאית זבל, במקרה הרע מישהו שמתעסק עם זבל ולא משלמים לו על זה
דקל: במקרה הטוב – רוצח שכיר, במקרה הרע – רוצח לא שכיר
ענבר – עוד קשה לדעת, עדי חושבת שהוא יהיה אדם טוב לב, אז במקרה הטוב אדם טוב לב, במקרה הרע סתם אדם שקם בלילה לשתות חלב ולא מדבר

הילדים

ילדים זה שמחה, נניח, אבל מה שבטוח זה מספק בידור. הנה כמה דוגמאות…א

אילון רצה לראות טלוויזיה ולא הסכמתי לו מסיבה כלשהי. אבל מסתבר שהוא למד איזה דבר או שניים בגן:א
אילון: אתה לא אבא שלי! אני לא רוצה להיות במשפחה הזו! –אני אלך לבית שבו מסכימים לראות טלוויזיה כל הזמן!א
אני: אהה, זה חבל, אני אוהב אותך מאוד. אבל אם אתה הולך אז אני אצטרך לקחת ילד אחר במקומך… את מי אתה מציע  שאקח? יש לך איזה חבר בגן שאתה היית ממליץ עליו?א
אילון: אבא, זה לא באמת, אני לא הולך לשום מקום.א

דקל כשהוא באמת מתעצבן עלי אומר: "אני לא אבא שלך!". חמוד, לא בדיוק אבל העיקר הכוונה.א

אני: (הולך בבית ושורק משהו)א
אילון: אבא, איך למדת לשרוק?א
אני: אההה, כשאני הייתי קטן, בערך בגיל שלך אז אבא שלי – סבא גדי לימד אותי
אם תרצה אני יכול גם ללמד…א
אילון: מעולה, אז פעם הבאה שנהיה בסאסא – סבא גדי ילמד גם אותי!א

אילון אוהב לשחזר סצנות מסרטים מצויירים, ככה, פתאום הוא נכנס לתפקיד ובלי להסביר מי ומה נותן שוֹאוּ, למשל הסצנה שבה דאסטי כמעט טובע בים.  לך תסביר למציל בבריכה, שהסיבה שהילד נראה כל פעם כאילו הוא טובע מחדש (כולל קולות ההשתנקות, הקאת המים והפרפורים) זה בגלל שממש עכשיו, אל מול עיניו, אילון החליט לבצע את דוּאֶט "מטוס פייפר חד מנועי טובע בים" לילד קטן ובריכה מאת דִיסְנִינִי.א
גם קשה להסביר לרופאת השיניים ההמומה, שמולה כורע יצור רושף אש ותימרות עשן, שמה שהיא בעצם רואה זה את המחזה המרגש (אבל לא מאוד מוכר) "דרקון פורץ מתוך הר געש".א

לאילון יש פֵטִיש מטוסים והוא יוצר מטוס מכל חומר גלם שנקרא בדרכו. הנה כמה יצירות:א

ענבר כבר לא תינוק חסר ישע – הוא מצליח להתהפך מהגב לבטן וגם (בקושי) מהבטן לגב.א
בהתחלה די התלהבנו אבל אז חשבתי על זה, שמבחינה אבולוציונית זה שם אותו קצת מעל צב-יבשה אבל מעט מתחת לפנקייק.א

יש סוגים של נמלים שפיתחו סימביוזה עם כנימות עלים – נמלים 'רועות' את הכנימות, מעתיקות אותן ממקור אוכל אחד למשנהו ובתמורה מוצצות את ה'טל-דבש', מין נוזל מתוק שהכנימות מפרישות.א

בדומה, דקל לפעמים מבקש פרס על זה שעשה קקי בשירותים ואם אנחנו נותנים לו (בד"כ ואפל), אנחנו נותנים אחד גם לאילון. אחרי תקופה נוצרה שם סימביוזה דומה להפליא שבה אילון לוקח את דקל ממקום למקום, שומר עליו מילדים אחרים ומאכיל אותו כדי שיעשה קקי ושניהם יקבלו וופל.א

[לאילון יש גננת ערביה בשם מוּנירה שמלמדת אותו ערבית]
אילון: אבא, אמא, אני יודע איך אומרים אילון בערבית
אנחנו: (לא ממש מאמינים) אהה, באמת?א
אילון: כן, זה סנדיאן (שזה באמת אלון בערבית).א
אנחנו: וואו! (מתפעלים באמת)א
אילון: ואני יודע גם איך אומרים קֶנְ-גוּרוּ בערבית
אנחנו: באמת?א
אילון: בטח, זה אָיייווא!א

 

אפילוג

אז זהו להפעם, מוזמנים כולם לבקר אותנו בטבעון, הקפה והעוגה ואולי גם פיצה ופנקייקים ופירות חתוכים – עלינו!ט