חוויה שהייתה לי בבנק

בעוד שבועיים אנחנו נוסעים לסקי, הפעם בבולגריה. השנה עדי סידרה את כל העניינים הבירוקרטים והכל הלך חלק, אבל לפני שנתיים, כשפנינו היו מועדות לצרפת, ואני ניסיתי לשריין לנו שם מקום, היתה לי חוויה מעניינת בבנק. וחוויה שהיתה כך היתה:

השנה 2010 וכהכנה לטיול הסקי הממשמש ובא, החלטנו לנסות לשכור Chalet באחד מאתרי הסקי בצרפת. אחרי שמצאנו מקום נחמד, נאמר לנו שצריך להעביר 100Euro כהפקדה ע"מ שישמרו לנו את הבקתה. את הכסף יש להעביר לחשבון של בעלת הבקתה שנמצא בבנק בצרפת. כיוון שזה לא נשמע מסובך, החלטתי לנסות את כוחי ולבקש מסניף הבנק שלי, לבצע את ההעברה. הגעתי ביום ראשון על הבוקר, התיישבתי מול מוטי ואמרתי לו בחגיגיות שאני רוצה להעביר 100 יורו לבנק צרפתי.

מוטי בירך אותי על הבחירה בבנק צרפתי, אבל הודיע לי שאי אפשר להעביר כסף לחו"ל ביום ראשון, כדאי שאחזור ביום שני. קיבלתי את זה יפה יחסית, הבטחתי לחזור ועל הדרך, ביקשתי ממנו את כרטיס האשראי החדש שלי, כיוון שהכרטיס שלי עומד לפוג בסוף השנה.

מוטי נעלם בכספת ואחרי כמה דקות חזר בידיים ריקות וביקש שאבקש את עזרתה של וויקטוריה. עברתי לוויקטוריה שחיפשה במיומנות בינות הכרטיסים החדשים שהגיעו, וכעבור זמן קצר יחסית לתהליך מדיני, נתנה לי את הכרטיס החדש.

עד כאן הכול טוב.

חזרתי ביום שני מלא מרץ ועזוז ובדרך למוטי, נתקלתי בפרצופה הלא-מזמין-אך-מוכר של וויקטוריה. כיוון ששירתה אותי כ"כ יפה אתמול, החלטתי ללכת אליה ע"מ לשריין לי ולחבורתי את הבקתה המובטחת בהרי צרפת המושלגים.

זו הייתה טעות.

הצגתי לוויקטוריה דף ובו רשומים כל הפרטים שנתנה לי בעלת הבקתה; שם הבנק, שמה הפרטי, כתובתה, מספר IBAN ועד כהנה פרטים תפלים מעולם הבנקאות והכספים.

וויקטוריה התיישבה בכובד ראש וחלקי גוף נוספים, פתחה את עמוד ההעברות הבנקאיות למולה (אני משער) והתחילה לדפדף בו [אני רוצה לציין, שלכל אורך האירועים, לא ראיתי את המסך שמולה, כך שְרְשַמָי הם הסקה לוגית גרידא].

וויקטוריה  (מצביעה על הדף): "זה פה ה IBAN?"

אני: "ככה כתוב"

וויקטוריה: "וזה פה ה Swift?"

אני: "אני לא יודע מה זה Swift"

וויקטוריה: "טוב, אני מנסה."

 וויקטוריה מתחילה לתקתק את 28 ספרות ה IBAN באיטיות מסחררת. אצבעותיה השמנות מפרפרות באקראי על פני המקלדת, עוצרות לפרקי זמן לא סבירים על המקשים וממשיכות בחוסר רצון ויכולת לאות/מספר הבא.

וויקטוריה: "זה לא מצליח למצוא את זה"

אני: "מה הדפסת?"

וויקטוריה:" GR76 139…"

אני: "זה FR76…, כנראה כי זה בצרפת"

וויקטוריה: "אהה, אני מתקנת"

 וויקטוריה מתקנת, ולא יותר מ 4 דקות יותר מאוחר, והדפסת ה IBAN מאחורינו.

וויקטוריה מדפיסה עוד כמה דברים ושואלת אותי: "איפה שם שלה [בעלת הבקתה]?"

אני: "כאן – Jaqueline Romagne"

"אהה בסדר"

"והכתובת שלה זה רחוב Fernando בעיר La Grave"

"כן, כן, אני רואה."

הפסקתי לעזור.

שוב האצבעות הממאנות להדפיס ושוב אני מחכה.

בשלב הזה הייתי צריך מזמן להבין שוויקטוריה פשוט לא יודעת אנגלית או להדפיס ובטח לא להדפיס באנגלית. הייתי צריך לעבור לפקיד אחר אם לא לפחות לבנק אחר.

אני מביט לעברה ומגלה שוויקטוריה נראית מוטרדת –

"מה לא בסדר"?

"אני לא מבינה איזה בנק להפקיד, יש כאן רשימה – המון בנקים"

מוטי מהקיוביק הסמוך נחלץ לעזרתה. בזריזות הוא מקפץ אלינו, מסתכל במסך של וויקטוריה וקובע:

"הנה זה זה על המסך! – השם של הבנק שמהבהב, מודגש באדום וממורקר בצהוב"

וויקטוריה: "אהה"

"וגם", הוא מוסיף, "את הדפסת כאן את ה AGRIFRPP839 בתור Swift אבל זה בכלל BIC."

וויקטוריה: "אהה"

שיהיה ברור, אני לא מבין כלום בהעברות בנקאיות, אבל לזכות מרטין יש לציין שליד האותיות שהיו כתובות על הדף שלי היה כתוב בגדול BIC.

 מוטי: "גם שם הרחוב כאן צריך להיות FERNANDO, זה עם R ו- N ו-D ו- גם עם O. אני חושב שכתבת את זה לא נכון.", הוא מוסיף בטקט מופלג ביחס למצב.

"ולבחורה קוראים Jaqueline, זה עם q ולא עם g."

 וויקטוריה קורסת תחת עומס המידע החדש, אבל ניגשת למלאכת התיקון בנחישות, שלא לומר בחוסר אכפתיות גמור. היא מקלידה, ומתקנת ומקלידה שוב, בוהה במסך ואז פתאום עוצרת.

משהו משתנה בפניה.

ארשת של רצינות, שעוד לא ראיתי אצלה שכמותה, אופפת את מצחה השטוח והחיוור. שפתיה מתהדקות ונראה שהיא מתאמצת. אולי היא חושבת, אני חושב.

וויקטוריה מסתכלת על המסך, חוזרת להציץ במקלדת ומשדרת אלי אותות מצוקה, מין SOS בנקאי, כאילו משהו בסיסי בעולם לא בסדר. מה מציק לה?

אולי היא רואה איזה מס שחייבו אותי בו ללא צורך.

אולי היא חושבת שעם המגמה הנוכחית של הבורסה, כדאי לי לעשות את ההעברה בהמשך השבוע.

אולי היא מכירה אתר סקי יותר קרוב וזול.

אולי היא צריכה לשירותים.

אבל אחרי דקה שבה ויקטוריה קפואה במקומה, פתאום אני מבין…

היא מחפשת את ה 'q'.

"למעלה משמאל", אני מציע לה עזרה של חבר.

וויקטוריה: "אהה, תודה."

לבסוף, כעבור עוד 10 דקות מיותרות מהחיים שלי, וויקטוריה מוציאה את ההדפס של ההעברה. אני עובר ומתקן עוד כמה שגיאות כתיב ולבסוף מעיר שהכתובת שלי לא מעודכנת.

"עדכנתי את הכתובת אצלכם לפני חודשיים, למה היא לא מעודכנת?"

"מה הכתובת המעודכנת?"

"רחוב האמוראים."

"היא מעודכנת."

"אבל כאן כתוב Smilansky St. Herzlia"

"כן, פשוט פה זו הכתובת שלך באנגלית וזו רובריקה אחרת שלא אמרת לעדכן, אז זה לא מעודכן."

"כלומר אני צריך לעדכן אצלכם את הכתובת שלי בעברית וגם באנגלית?"

"בטח"

"את רוצה שאני אכתוב לך את הכתובת שלי באנגלית?"

"כן בבקשה."

"Ha'amoraim"

"זה עם צ'ופצ'יק כזה?"

"כן, מימין באמצע, ליד ה Enter"

"תודה."

"בבקשה."

סוף.