הפעם נגלה מה קורה אצלינו בארוחות ערב, איך מריחים רחובות בטבעון, איך לבדוק אם אתה מבוגר אחראי, איך להרשים אחרים וגם כמה דברים על שוחד וילדים. אבל קודם –

שח ארוחת הערב

בבית שלנו, ארוחת הערב היא לא סתם ארוחה – זה משחק מוחות מורכב ועדין.
המטרות שלנו: להכניס ירקות (אפילו מבושלים) לבטן של הילדים, שיאכלו עם סכו"מ ושישבו בשקט. המטרות של הילדים, כמובן, הפוכות.
הנה למשל אחת הארוחות:

עדי פוצחת בפתיחה הספרדית: גמבה לדקל-1 וברוקולי לאילון-1. אילון מגיב בהצרחה שכבר נמאס לו ושהוא שונא ברוקולי!! דקל מקדם ברוקולי לרצפה והצרחה של המזלג וכוס המים. 
כעט המרפק של דקל מאיים על כוס המים אז עדי ממשיכה לתקוף ומקדמת את המלפפונים לענבר ומרחיקה את הגבנ"צ אל מאחורי הפסטה. בתגובה ענבר תוקף את המלפפונים עם המלח שלו (כך שכבר לא ניתן לאכול אותם) ונוגס חצי מהגבנ"צ. 

במקביל דקל שולח יד לגבנ"צ, בדרך מכה את ענבר על פ-1 ושופך את כוס המים. כעת ענבר צורח ודקל רטוב. 
עדי מגיבה עם הגנה ומגניבה מגבת לד-5, מוצץ לע-2 ומרגיעה את המצב.
אורן מקדם עגבנייה לצלחת של דקל. דקל טוען להפרה של החוקים כיוון שאי אפשר לאכול את זה עם מזלג, אורן קם ומביא כף, בינתיים דקל סוחט את העגבנייה לצלחת של אורן ובדרך מורח את החולצה בטחינה.
כעת על הלוח יש להורים שלוש צלחות, צלוחית וחמש כוסות (כך שיש לנו יתרון בכלים) אבל לילדים יש את כל המזלגות, הסכינים והכפיות (כך שיש להם יתרון של מיקום, וגם סכו"מ). 
ממשיכים…
אורן מאיים עם השעועית על הצלחת של דקל. אילון מגיב בבעיטה לרגל של אורן, שמפספס את הצלחת ומפיל את השעועית לתוך הסלט. כעת דקל הוא דרקון יורק אש ורוק, אילון מצטרף בנהמות וענבר קופץ מהכיסא ונופל על הרצפה (כל כמה ימים ענבר נופל מאיזה כיסא, חוטף מכה בראש, שוכח שזה קרה וחוזר חלילה).
אנחנו מגיבים בבקשות רגועות לסדר ומעט אח"כ עם איומים על שעות טלוויזיה, אי קבלת קינוחים ואפילו הגבלה של שעות סיפור. ענבר בינתיים חוזר לכיסא ומתחיל לאכול פסטה אבל רואה את אילון מאזן שתי קוביות קרח על האף והוא רוצה גם. דקל עובר לשיר את "שבט אחים ואחיות" בקולי קולות תוך שהוא שח אל מתחת לשולחן, מנסה לקום, דופק את הראש ומחליף שיר.
לבסוף ענבר משלח פסטה לעין של אורן, דקל שופך שוב מים על המכנסיים של עדי, אילון תופס את המלח שלנו וההורים נכנעים.

הריח של ביאליק

הילדים שפטורים משנים של מוסכמות חברתיות, אמרות שפר ובעיקר מהמועקה של מורכבויות העולם, מספקים לנו שוב ושוב תובנות על החיים וגם כמה קטעים די מצחיקים. מדובר באילון (9), דקל (6) וענבר(4):

[דקל] אבא, למה כתוב בשלטים "ריח ציפורנים" או "ריח שושנים" – מה, הם יודעים איזה ריח יש כאן?
[אילון] דקל זה לא ריח זה רח' – "רחוב ציפורנים" ו"רחוב שושנים", מה, נראה לך שכתוב "ריח הרצל" או "ריח ביאליק"?
[דקל] איכככססס – ריח ביאליק.

לילדים יש כל מיני מחשבות של איפה הייתי ומה עשיתי לפני שבעצם הייתי…

[דקל שואל את עדי] אמא, לפני שהכרת את אבא קראו לי דקל רדיאן?

[דקל] אני נולדתי במינוס 18 מעלות! במינסוטה! אתם יודעים כמה זה קר??
[ענבר] כן, אבל כשאתה נולדת והיה ממש קר, אני שחיתי לי בכייף במים החמים בבטן של אמא.
[דקל ואילון] מה פתאום, אתה עוד לא הייתה בשום מקום.
[אילון – מסביר בסבלנות] תראה ענבר, הזרע של אבא והביצית של אמא נפגשים בבטן של אמא וככה נוצר תינוק. אתה בשלב הזה הייתה אולי ביצית וזרע.
[ענבר חושב וחושב..] רגע רגע… אז אמא בלעה את הזרע?! איך בדיוק מגיע הזרע לבטן של אמא?

וגם ענייני חיים ומוות שמעסיקים את דקל: לעדי הייתה סבתא שקראו לה סבתא איילה – דקל מנסה לברר מה גורל שאר המשפחה:

[דקל] אמא – סבתא איילה מתה, נכון?
[עדי] כן חמוד, זה נכון.
[דקל] ומה לגבי סבא איל? הוא עוד בחיים?
[עדי] מי זה סבא איל?
[דקל] הזכר של סבתא איילה!

בסגרים העברנו את הזמן בכל מיני דרכים, אחד מהם היה קיפולי נייר. באחת הפעמים עבדנו אני אילון ודקל על קיפול של ציקדה:

[אורן] טוב, לפי הסרטון צריך לקפל כאן את הכנף ב90 מעלות
[אילון] אבא, נו באמת, לדקל אין שיעורי גיאומטריה, הוא לא יודע מה זה 90 מעלות!
[דקל] אבא, זה נכון! בשבילי 90 מעלות זה ממש ממש חם!

אילון כמעט ולא אוכל אבל איכשהו הולך וגדל. עדי ואני אומרים שהוא גובהה ברעב (סטאגאדיש!)

קצת נחת מהילדים

יש להורים קטע כזה שכשהילד אומר משהו חמוד, לא חמוד אובייקטיבית אבל משהו שהם חושבים שהוא חמוד, ואף אחד לא שם לב (כי כולם עסוקים בילדים שלהם), אז הם חוזרים בקול אחרי מה שהילד אמר כדי שגם האחרים יתרשמו:
"מה חמודי (בקול רם מדי), אתה רוצה מרשמלו כי זה עשוי מעננים?"
או
"מותק שלי, את נותנת לארנבי-נבי קטן שלך לאכול גזר גמדים?"
וזה נאמר עם חיוך הורי מבין וגאה, ולפעמים מוסיפים איזה הסבר קצר – "גזר גמדים (חי, חי, חי)" לוודא שהסובבים קיבלו את מלוא האפקט.

לפני שהיו לי ילדים, חשבתי שזה מביך ומגוחך. עכשיו כשיש לי ילדים אני עדיין חושב שזה מביך ומגוחך.
אבל – מה אפשר לעשות, זה חזק ממני. לפעמים הילדים אומרים כאלו דברים חמודים, שזה בזבוז שאף אחד לא מקשיב לחמידות, שלדעתי היא בערך ברמה של קיפוד קטן רוקד. נאמר והייתם במגרש משחקים ופתאום אתם רואים קיפוד קטן רוקד, לא הייתם מפנים את תשומת הלב של כל שאר ההורים במגרש?
"תראו! קיפוד חמוד רוקד!", הייתם בוודאי אומרים וזה היה נשמע לגמרי סביר.
אז ככה אני מרגיש.
אבל זה ממש מגוחך.

מבוגר אחראי

לפעמים אנחנו מחפשים מבוגר אחראי שישמור של הילדים, וזה גרם לי לחשוב – האם אני מבוגר אחראי? ומה אני יותר – מבוגר או אחראי?
אז החלטתי לבדוק.
הנה הגרפים של כמה אני מבוגר לפי שנים, של כמה אני אחראי לפי שנים ביחידות של בני-אדם (כלומר לכמה אנשים אני מסוגל להיות אחראי) והגרף של היחס.

כמה דברים מעניינים שאפשר להבין מהגרפים:
– במשך הרבה שנים לא הייתי מספיק אחראי לטיפול באדם אחד, כלומר בעצמי, ויש ראיות לכך
– כשנולד הילד הראשון כבר הייתי מוכן לשלושה
– את מקסימום האחריות לבגרות כבר עברתי, מעכשיו אני יותר ויותר מבוגר אבל לא יותר מבוגר אחראי

Party Tricks

אתם רוצים להרשים אנשים אחרים? כבר מזמן גיליתי שאני משקיע מאמץ ניכר במציאת דרכים להרשים אנשים וזה לא פשוט. עם זאת, מצאתי שיש דרכים טובות יותר ודרכים טובות פחות. הדרך האידיאלית היא למצוא משהוא שקל מאוד ללמוד ומאוד מרשים. הדרך הגרועה ביותר הוא משהוא שקשה מאוד לבצע ולא מרשים בכלל. הנה לכם השוואה כמותי בין דברים על צירי (קושי, מרשימות).

(2,1) גלגלון: קל ללימוד ולא מרשים בכלל אלא אם כן אתה בן 4. או מהנדס.
(7,10) התעמלות אולימפית, פסנתרנית קונצרטים: נורא קשה ללמוד, שנים של אימונים מפרכים ולבסוף זה באמת די מרשים אבל אפילו לא קרוב לכמה שזה היה קשה ללמוד.
(1,10)שינון כל כתבי אפלטון וציטוטם ברוורס: כמעט בלתי אפשרי לביצוע ואף אדם נורמי לא מסוגל לסבול יותר מדקה מזה.
(7,3) קיפולי נייר: זה ממש מגניב ויחסית קל ללימוד וביצוע.
(9,3) סידור קוביית רוביקס: יש סדרה קבועה של מהלכים שמביאים אותך מכל מצב לקובייה מסודרת. כמה שעות ללמוד את המהלכים ועוד כמה ימים להתאמן וזהו. סידור הקובייה נתפס כמשהו שבין גאונות לקסם.
(8,4) להכיר בעל-פה את כל היסודות והקיצורים שלהם: יש פחות ממאה יסודות כימיים על כדור הארץ וכמות המידע שצריך לשנן קטנה מזו של תפקיד במחזה קצר. עם זאת, בגלל שאלו היסודות הכימיים ולא טקסט של מולייר, זה נשמע ממש מתוחכם וגם, יש נטייה לבלבל בין ידע להבנה ולכן מניחים שאם אתם מכירים את שם היסוד אתם בוודאי גם יודעים מה התרכובות שהוא יוצר, ממה בונים חלליות, איך מיקרוגל עובד ומאין באים ילדים לעולם.
(3,9)מומחה לחיי מין של שפני סלע או מתמטיקאי שמתעסק בהילוכים אקראיים: שנים של לימוד ועבודה וחוץ מעמיתיך לתחום וקומץ מעריצים, אתה לא מוערך מספיק, פשוט כי אף אחד לא באמת מבין מה אתה עושה.
(5,5) גידול ילדים: די קשה, די מרשים ויש תקופה שהם חמודים. מי שיש לו ילדים יודע להעריך אז בסה"כ משתלם.

גם טיפוס זה די מרשים, וגם ממש ממש כייף, אז כדאי להשקיע

מתי לשחד ילדים

לפעמים אנחנו רוצים שהילדים יעשו משהו, והם לא רוצים. זה קורה, למעשה, די הרבה פעמים. יש דברים גדולים, כמו לדבר בכבוד להורים, ודברים קטנים כמו לאכול עם סכין ומזלג. יש ללכת לחוגים, לסדר את החדר ועוד מלא חובות שאנחנו מצפים שהילדים פשוט יעשו, בלי שצריך אפילו להזכיר להם אבל כמובן שלא כך קורה, ואני תמיד מתלבט – מתי זה סביר להציע איזו תמורה כדי שהם יבצעו את המטלה? נראה לי סביר למשל להציע לילד שאם רק יסיים את השיעורים היום, אז יהיה לנו זמן להקשיב לפודקסט על אלכסנדר מוקדון אבל לא סביר להציע לילד כסף כדי שלא יקלל אותי. אבל הרי גם זה וגם זה מין שוחד, אז מה בעצם ההבדל?

כדי לנתח את הבעיה, נסתכל על שלושה מדדים:

• האם מה שהילדים מתבקשים לבצע הוא חובה או שזה רק יהיה נחמד אם הם יעשו את זה?
• האם התמורה היא חומרית או רוחנית?
• האם הביצוע מותנה בתמורה?

מה חובה ומה לא תלוי כמובן בהגדרה של ההורים. יש כאלו שנגינה בכלי היא חובה ויש כאלו שאצלם זה לא. כנ"ל עם לדבר יפה, לסדר את החדר או לשמור על האחים הקטנים בחיים. עם זאת, נראה לי סביר שככל שהפעילות היא יותר חובה, ככה אתה מכוון לכך שהילדים יעשו את זה תמיד, וללא תמורה.
תמורה חומרית היא למשל כסף, צעצועים או שוקולד ותמורה רוחנית למשל פעילות משותפת עם ההורה או מילה טובה.
ביצוע מותנה בתמורה הוא מהסוג "אם תעשה… אז תקבל…" וביצוע לא מותנה הוא אם לאחר המעשה יש לפעמים תמורה אך זו לא הובטחה מראש: "כל הכבוד על סידור החדר, את היית היום על הכייף כייפאק!"

הנה טבלה שמסכמת את האפשרויות וסימנתי בערך את מה שנראה לי סביר (ירוק) ולא סביר (צהוב).

מה החלוקה שלכן/ם?

כמובן שזה לא כ"כ פשוט.
לדבר יפה להורים זה לא חשוב כמו לצחצח שיניים למרות ששניהם חובה (לדעתי) וגם בין כסף לבין שוקולד יש הבדל ולא לגמרי ברור לי איך לסווג זמן משחקי מחשב .
ומה אם הילד רוצה להרוויח דמי כיס? ניקיון הבית או שמירה על האחים הקטנים יכולים להיות דוגמא של לא-חובה עם תמורה מותנת שדווקא נראה לי סביר.
ולבסוף – על חלק מהדברים לא נותנים כל תמורה כי מאיזשהו גיל מה שצריך לעשות עושים וזהו, או שעלולים לגדול לאנשים מבוגרים שמופתעים כשהם לא מקבלים תפיחה על השכם על כל דבר טוב שהם מבצעים.
כמוני למשל.

סיום

Crepuscular Rays הם פשוט קרני השמש שרואים מבין העננים בזמן השקיעה, אלו שנראים כאילו באים מנקודה אחת – השמש.

את זה כולם מכירים – קרני השמש למעשה מקבילות אבל נראות כאילו מגיעות מנקודה אחת, כמו פסי רכבת באופק. מה שלא כולם מכירים זה את גרסת האנטי שלהן שנקראת
Anticrepuscular Rays
אלו אותם הקרניים אבל שמתרחקות לאינסוף ונראה אותן כשהגב מופנה אל השמש ויש תנאים מיוחדים באופק ממול שמדגיש את הקרניים המתרחקות. גם כאן, הן בעצם מקבילות אבל נראות כאלו הולכות ונפגשות בנקודה אחת באופק.
לפני המון שנים ראיתי תמונה של כאלו באיזה ספר מטאורולוגיה ישן ומאז אני מחפש אותן עד שלבסוף, לפני שנה תפסתי כאלו כאן בטבעון, ועוד בתוך קשת!

כמו תמיד, מוזמנים לבוא לבקר אותנו,
אוהבים – האיש-עמים.