Adi 40 Poetry Slam

בובי!א

זוכרת? זוכרת איך הכול התחיל? הלית עשתה לנו תרגיל, הבטיחה לך אחד אוהב כלבים רגוע, יבוא איתך לפאב פעמיים בשבוע, ולי, כן לי הבטיחה אחת שתעדיף –  לגור איתי בטבע, בבידוד, בצריף!א

לא כלבים ולא נעליים, אבל תראי איזה יופי הסתדרנו בינתיים, טובים השניים, כן, קצת הפוכים אני ואת, לפני התחתנת פעמיים, כמעט כמעט, ואני מפוזר, מבוזר, רק קשרים לטווח קצר -ככה זוג בוגר, שלא נאמר מבוגר, אבל מבוסס, מפוקס, ממוקד, מאוהב ומחוייב, כבר בשל או אפילו מעט רקוב, אבל קשוב ומודע למגבלות הגיל – שהזרע דליל והאיקס הוא שביר, אז קדימה, בהילוך מהיר, אמרנו ניתן בראש משפחה זה קדוש, להביא ילדים – 1, 2,…3!א

שלושה! לא שלוש…א

שלושה חרפושים שעושים מה שבנים יודעים לעשות – בלגאן! יצירות, שירים, ציורים (על הקירות, בחוץ, בפנים), עטלף, דבורה, דינוזאורים, חילזון – יש לנו המון! גן חיות ומספיק דמויות לאכלס שלושה סכיזופרנים, לפחות! כן, אבל הם חמודים, [כשהם נקיים], לא באמת הם חמודים, [כשהם ישנים] טוב, הם עוד קטנים, נגדל אותם בחול של חתולים, עד שיהיו גמולים!א

את זוכרת שהיינו רק שנינו? רווקים, חופשיים, בלי ילדים, היה רק את אילון, היינו יושבים בסלון, מוציאים אותו מהעריסה, הוא היה צועק, דוחפים לו 300 מיליליטר דייסה שיחנק! סתם, שישן, ובזמן רואים את הסדרה הטובה ביותר בעולם, כמובן – הבית הלבן! אך, אילו היו הימים, אבל למה אנחנו שוב מדברים על חיתולים? בואי נדבר על טיולים!א

כי בטיולים, עוד לפני שפוגשים בשבילים, עוד בשלבי התכנון עדי-טורס  – א
(all the necessary detours)
נכנסת לפעולה! יא! מה, מישהו לא שמע על היכולות של עדי בתכנון טיולים? זו תופעה, עוד לפני שאני מספיק להבין מי ומה, כבר יש לנו טיסה, הזמנה למלון (ליום הראשון), איר בי-אנ-בי, יא- וואראדי! כרטיסים, פסטיבל, קראוואן – על הזמן חבל!א

זוכרת איך היינו באיסלנד, זוכרת? היה קר, חצינו את הנהר הקפוא יחפים במים, לא איבדנו עשתונות, רק תחושה ברגליים, וזוכרת שראינו את האורורה, הוא האור ה–ירקרק הרוקד מרצד מעל הראש היינו בהיי, וואי, מימי לא ראיתי כזה ואיתך לידי, זה היה מחזה, הקשר הורגש, הדופק הוחש, ירח דבש, אהבה של ממש, זוג דנדש ואז…א

ואז מינסוטה, איזה קור! מינוס-סוטה, מהמם! שקיות חימום רועדות למשמע השם! מינסוטה, סיינט פול, פאלקון הייטס, זוכרת? נחתת בטייטס, רועדת, אחרי שבועיים יצאת לעבודה עטופה בשכבות כמו נינג'ה חנוטה! א
למה הגענו לשם? לא בדיוק זוכר, שלחת מיילים לתפוצה רחבה, אצלם היתה מעבדה שווה, וגם הם היחידים שחזרו בתשובה? לא חשוב, היה שווה, הקור הבדידות הולידו ידידות, דוכינים, היו גם שכנים נחמדים, נולדו ילדים, טיולים בשלכת, צבעים מרהיבים, הסתובבו לנו אווזים בגינה וסנאים, מבינה – גילינו את טרגט ואמאזון וגם אם היה קשה פי מיליון, זה לא משנה כי בסוף קיבלנו – טכניון!א

אז כן, 40, טוב זה עניין של גישה, את אישה אז יש לך עוד שנים רבות, ולך ולחברות כבר יש תוכניות, אחרי שימותו שהבעלים, (בנסיבות טבעיות אנחנו מקווים), תפרשו כולכן לדירת אהבים, ים, גלידה, וקצת אחרי, מרתון האנטומיה של גריי. אז יש למה לצפות, וגם בעתיד הקרוב ובכלל- אני מאחל לך עשור חמישי מהולל ומשוכלל עם המון חידושים, ריגושים, טכנולוגיות טיהור, יישומים מרשימים והרבה פרסומים (זה חשוב) וגם כייף משפחה ובעיקר הצלחה – ואם במקרה לא הכל ילך, אני אישך, עימדך, תמיד ליידך עד הקבר כי
you and me baby – it's forever!

Lost In Translation

הפעם שני דברים לא קשורים אבל דומים, עניינים של עברית ואנגלית ומה שביניהם.א

שמות מטוסים!א

באופן לא מפתיע כמה ממטוסי הקרב קרויים על שם עופות דורסים גם בעברית וגם באנגלית. מה שכן מפתיע הוא הקשר בין השמות שהוא – אין קשר. א
האמריקאים ייצרו את המטוסים ונתנו בהם שמות:א

F15 Eagle
F16 Falcon
A4 SkyHawk

הישראלים קנו את המטוסים ונתנו להם שמות:א

אפ-15 בז
אפ-16 נץ
איי-4 עיט

מה שמדהים הוא שהישראלים הצליחו לפספס את התרגום הנכון של שם הציפור בכל המקרים! כי הרי איגל=עיט, פאלקון=בז הוק=נץ. יש אפילו מחזוריות מסויימת לפספוסים כפי שאפשר לראות בתרשים שהכנתי

planes
להמציא את המשולש מחדש

כינויי גוף

יש הומונימיה מסויימת בין כינויי הגוף בעברית ובאנגלית, כזו שבדומה לשמות המטוסים יוצרת כמעת מחזוריות נחמדה כפי שאפשר לראות בתרשים הבא

he-she
מי אני, לא אתה, אלא מי, מספר שמונה

Niche Jobs

הפעם בבלוג אני אסביר למה ילדים הם כמו כנימות, אילו פונקציות חסרות בוייז, למה המציל דואג מאילון  (אבל לא בצדק) ומשהו על התפקידים האיזוטריים שכולנו ממלאים בחברה. כל זאת ועוד בהמשך, אבל קודם, פינת השפה:א

טם טא דא דאם…א

פינת השפה

 שגיאה נפוצה שמציקה לי – בלבול בין עבודה סיזיפית לעבודת נמלים.א
ובכן, סיזיפוס נידון לגלגל סלע גדול במעלה הר, שהיה מתגלגל מטה כל פעם מחדש. על כן, עבודה סיזיפית היא עבודה קשה ללא תכלית או תועלת כי תוצר העבודה נעלם או נהרס כל פעם.א
עבודת נמלים לעומת זאת היא עבודה הדורשת דיוק ועמל רב אבל יכולה להביאה תועלת, למשל, יתרון על חגבים שמנגנים כל הקיץ.א
והנה לכם כמה דוגמאות להמחשה:א

א. לסדר ממתקים קטנטנים על עוגה כך שתיראה כמו מעבורת ממריאה: עבודת נמלים

ב. לגרש נמלים מהבית: עבודה סיזיפית

ג. לסדר את הלגו המיניאטורי שהתפזר בכל הבית: גם וגם
ואגב לגו קטנטן – מעצבן שמישהו מייצר צעצוע שנראה כמו אבק לאדם בוגר עומד. כל פעם, אני מתכופף לנקות מה שנראה לי כמו יריקה מארוחת הערב ומגלה שזה בעצם משקף פלסטיק ננומטרי שהוא חלק מסט – איש, אופנוע, חתול ומשקף לחתול, וכולם כשהם מורכבים ביחד יכולים לעמוד בשיווי משקל על גרגר אורז. למה זה טוב??א

תפקידי נישה

בזמן האחרון אני חושב הרבה על החיים, גם שלי וגם של אחרים – לאן אני הולך, האם אספיק להשאיר חותם משמעותי ולמה לא הספקתי כבר להקים סטרטאפ ולמכור אותו? אולי זה מין משבר גיל 40 (למרות שהבנתי שהיום זה מגיע בגיל 50) ואולי סתם מחשבות שבאות עם חילופי העונות.א
אני חושב למשל על התפקיד שלי – מנהל צוות פיתוח של רכיבים אלקטרוניים – עד כמה זה קרוב למשהוא בסיסי שאנשים צריכים?  ובהקצנה, אילו עבודות ותפקידים אפשר למצוא שהם רחוקים מאוד מאוד מצורך אנושי בסיסי?א
אני אנסה להסביר: בואו נחשוב על הצרכים הבסיסיים של האדם, למשל אוכל. א
חקלאי לכן הוא מרחק 1 מצורך קיומי – מגדל לי את האוכל. אפשר כבר לאכול אותו הישר מהשדה אבל יש טבחים שמכינים את האוכל, זה מרחק 2. אם יש מישהו שמספק ציוד למסעדה הרי הוא במרחק 3 וזה שעושה את החשבונות של איש ציוד המסעדה הוא 4. אם יש תוכנה מיוחדת לניהול חשבונות של ספקי ציוד מסעדה הרי מי שכותב אותה הוא 5 ואם, נאמר, אלו שעוסקים בפיתוח תוכנה שכזו נתקלים בקשיים נפשיים ייחודיים לסוג העבודה הזה, ויש פסיכולוגים שמתמחים בטיפול באנשי תוכנה של ניהול חשבונות של ספקי מסעדה, הרי פסיכולוגים אלו מתהדרים במרחק 6 מצורך בסיסי קיומי. ברור, נכון?א

שאלו את עצמכם – במטריקה הזו (נקרה לה "מרחק קיומי") מה המרחק שלכם?א
ברור שזה לא מוגדר היטב, ובטח לא נסכים כולם מה זה צורך קיומי אבל סתם, בשביל הקטע – איזה מספר אתם?א
ונסו לחשוב על התפקיד (קיים, לא בדיוני) עם המרחק הגדול ביותר – מה תמצאו?א

אז הנה שניים שלי:א

א. יש שעשועוני טלוויזיה שבהם המתחרים צריכים לפתור איזו שאלה או לנחש איפה יש פרס. אחרי שהם בוחרים, לפעמים המנחה מבקש מקריין לספר למתמודד אם הוא זכה או לא. חשבו לרגע על הקריין שמתמחה בקריינות שעשועונים מסוג זה – תפקידו לחכות בדיוק את הזמן הנכון עד לגילוי "ובכן…… זכית ב….. מכונית!!". פחות מדי ואין מספיק דרמה, יותר מדי והקהל מאבד עניין. הנה דוגמא לכך:א
https://youtu.be/1nOn3gb3_Ts?t=173

אנשים צריכים תרופות, יש יצרניות של תרופות, יש מי שמשווק אותן דרך פרסומות ויש את זה שמקריא במהירות הבזק את החסרונות והאזהרות של התרופה בסוף הפרסומת. אלו קריינים מיוחדים (כך אני אוהב לחשוב) שמתמחים בקריינות מהירה אך ברורה. הנה לכם דוגמא לא אמתית אבל אתם מבינים למה אני מתכוון. נכון?א
https://youtu.be/iyTVyQuioDA?t=146

אוי ווייז

אני שפוט של וויז – הוא הכוהן הגדול ואני, שעד לא מזמן הייתי ברייה אוטונומית וחופשיה, כעת לא מרגיש בטוח להגיע מהמטבח לחדר השינה בלי לבדוק קודם אם יש עיכובים. כל תזוזה שלי דורשת קודם אישור מרבי-וייז, לראות שהדרך שבחרתי בה כשרה ואני לא מתניע את האוטו לפני שבדקתי מה הדרך המהירה ביותר, אפילו אם נסעתי בדרך כבר אלף פעם ובעצם יש רק דרך אחת ויחידה להגיע לאן שאני רוצה להגיע, אבל זה לא משנה, כי בפעם הזו לפני שנתיים שחשבתי ששום דבר כבר לא יכול לקרות כי עכשיו שתיים בלילה ביום שבת ונסעתי בלי ווייז – בדיוק אז הכביש נסגר ועמדתי שעתיים במקום עד שהמשטרה הגיע ופינתה אותי ואת שלושת הנהגים היחידים בארץ שלא השתמשו בווייז באותו הערב.א

wazemir

לצערי ווייז בדעיכה כבר זמן מה, וכל עדכון מביא איתו באגים מעצבנים חדשים. עם זאת, לדעתי חסרים לווייז כמה מצבי נסיעה שתוספת שלהם יכולה לשפר משמעותית את חוויית המשתמש:א

מצב פודקאסט או במילים אחרות– אני שומע עכשיו פודקאסט ממש, אבל ממש טוב, תביא אותי הביתה אבל תן לי לסיים לשמוע.א

מצב פשטידה חמה בבגאז' – או במילים אחרות – הדרך עם מינימום קפיצות וטילטולים. שייקח עוד קצת זמן אבל שהמרק ליד הרגליים לא יישפך בדרך לסדר.א

מצב ספיד – או במילים אחרות – יש לי תינוק ישן מאחור ואסור בשום פנים ואופן לרדת מתחת ל30 קמ"ש! לא משנה כמה זמן ייקח, לא משנה איזה עיקופים צריך לעשות, העיקר לא לעצור. לעולם!א

baby-speed.jpg
נניח, אחד כזה ישן מאחור

מצב חירום – או במילים אחרות – אני מאחר לאסוף את הילד: הכל מותר, תעשה מה שצריך, סע נגד כיוון התנועה, עקוף דרך תחנות דלק, תתנהג כמו ערס מהמניין, העיקר, תביא אותי לגן בזמן כי התמונה המנטאלית של הילד שלי אחרון עם גננת, שואל למה אבא לא בא – קשה מנשוא.א

20171009_153342
אפילו יותר גרוע, שני ילדים לבד, בגן, בגשם והורה אין באופק

עדי

DSC07068

עדי כבר ממש חוקרת אמיתית בטכניון, יעידו על כך מדבקת הטכניון האדומה על שמשת האוטו ליסינג של מלנוקס וזה שאילון מסביר לחברים בגן מה זה 'קטליזטור'. כבר יש לה מעבדה חדשה ומוכנה ושלוש סטודנטיות שעובדות במרץ במעבדות של אנשים אחרים מכיוון שלמעבדה של עדי עדיין אין תקן בטיחות.א

Adi lab
כל בנותיה עובדות במעבדות אחרות, סתאאם, הנה חנוכת מעבדת האם

עדי גם התחילה ללמד קורס ראשון באוניברסיטה, כן כן, בדיוק כמו המרצים שהיו לכם בתואר, עכשיו עדי גם כזו וזה ממש מגניב!א
העבודה במעבדה דורשת השקעה והילדים דורשים שיאספו אותם מהגן וגם העבודה שלי לא מרחמת, ולכן אנחנו שוקלים איך ומתי להביא מישהו/הי שיאסוף את הילדים מהגן יומיים בשבוע כדי שנוכל לעבוד עד מאוחר. א
כל פעם שאנחנו חושבים על זה, נראה לנו שזה לא יכול לעבוד, למשל, ענבר עוד ממש קטן וצריך לתת לו הרבה תשומת לב ובו זמנית מישהו צריך לשמור על דקל ששועט ברחוב עם אופני הבאלאנס ועל אילון שנוהג לנסוע מהר מהר ולא להסתכל קדימה בכלל. אנחנו מכירים את הילדים וזו משימה קשה לשמור על שלושתם אפילו לנו (הוריהם הביולוגיים שממש אוהבים אותם), אז איך נדרוש את זה ממישהו אחר?א

בסוף מצאנו פתרון, פשוט נביא לעדי חוקר מחליף בטכניון. זה די גאוני וקל בהרבה מלמצוא לה מחליף בבית, כלומר, מה כבר חוקר צריך לעשות? הרי הסטודנטיות שלה גמולות כולן ומסדרות אחריהן את המעבדה, לא צריך לדאוג להן לאוכל והן לא רבות ביניהן. לפעמים צריך להסביר להן משהו על איזה ניסוי – קלי קלות.א

20170706_084032
למשל לשתות קפה ולהחזיק את ענבר – לא סביר לבקש ממישהו אחר לעשות

בגן, עדי לא מתיישרת עם שאר האמהות, למשל במסיבת יום העצמאות עשו ילדי הגן ריקוד בדשא הגדול וכולם לבשו בדיוק אותו הדבר. עמדו בצד האימהות והתפעלו מהילדים אבל העירו שקשה להבדיל ביניהם ובסוף כל אמא עלולה לקבל ילד אחר. "יופי!" אמרה עדי, "אולי אני אקבל ילד יותר מוצלח הפעם!".א
שתיקה. צרצרים. בין האמהות יש צקצוקים שקטים, נדנודי ראש וגלגולי עיניים. מי זאת? למה היא מפרה את המרקם החברתי העדין שלנו? ומי זה הילד המסכן שלה?א
ההומור של אימהות הגן, אם הוא קיים, כנראה לא תופס לגבי נושאים כמו השואה, סדו-מזוכיזם וחילופי ילדים.א

DSC07250
לא יודע מה עדי רוצה, תראו איזה ילד טוב, מחזיק לאחשלו את היד וכולי

אורן

החורף הגיע ואין לי בגדים ללבוש. אף גרוע יותר, אין לי לא חשק ולא זמן ללכת לקנות בגדים. אני סובל בחנויות בגדים – מרגיש לחץ לבחור משהו וכלום לא נראה לי מתאים או יפה. א
גם אני הייתי רוצה, כמו ענבר, אחת לכמה זמן לקבל שקית עם בגדים, מתנה מאיזה אח גדול או בן-דוד, כזה מין ארגז שכתוב עליו 40-41, ובו בגדים קצת משומשים אבל שמורים, רכים ונעימים ומתאימים לי בול! בגדים אקלקטיים, מקופלים ועם המון מרכך ריחני. אך… איזה כייף זה היה יכול להיות!א

dsc07285.jpg
ככה נקרעים לי המכנסיים בד"כ

באביב עדי והילדים קיבלו שקית עם זרעים, מתנה לאיזה חג. שקית קטנה ותמימה עם תמונות של ירקות משגשגים וגינת חמד. שקית שהיא מנוע פעילות לאבא – עשרות שעות עבודה היא טומנת בחובה לאב, מה שנקרא חקלאות בעל.א

DSC06999
אלוהי ציווני שאת לעוללייך

וזה עובד ככה: אוי ילדים, איזה יופי, אולי תצאו להכין גינה עם אבא? כן! כן! בטח, גינה עם אבא! אז אני אוסף מעדר וחוט סימון וכמה עצים ויוצא לגינה. ילדים, אתם באים להכין לנו גינת ירק? אילון בדיוק עסוק בלשבור את שיא הקפיצות על רגל אחת ודקל אוכל אפרסמון – כן אבא, אנחנו רק מסיימים ובאים. אז סימנתי ערוגות, עיבדתי את הקרקע העיקשת וסידרתי השקיה. אבא – כבר סיימת עם הגינה? לא! עדיין לא סיימתי לעדור 100 מטר של קרקע קשה כמו בטון שמעולם לא עיבדו אותה, רק כדי שאתם תוכלו לקפוץ ולהדק אותה שוב.א
אז אבא, תסיים כבר שנוכל לזרוע.א
ואז לבסוף ביחד עם הבנים זרענו את הערוגות – עגנביות, גזר, בצל, חסה, מלפפון וקישוא וכשהצמחים נבטו, גם סידרתי הדליה.א

מה שיצא בסוף: הגזר החסה והבצל לא נבטו. נבטו שתי צנוניות שלא השכילו לגדל שורש אכיל. יצאו כמה שיחי קישואים מבטיחים שאפילו פרחו וחנטו אבל קישואים לא יצא מזה  (אולי נאכלו ע"י כלבים? דורבנים?). יצאו ארבעה שיחי מלפפון, כל אחד ייצר פרי אחד קטן. אכלנו. היה די טעים. ושיחי העגבניות לא הגיעו לבגרות.א
זהו, שנה הבאה נזרע זרעים של מסטיק.א

20170903_081712
הדליהאדה

לאחרונה התחלתי משחק חדש (עם עצמי) שבו כל כמה חודשים אני אוסף את כל הידע שיש לי על הילדים ובעזרת הידע הזה בלבד אני מנחש מה הם יהיו כשהם יהיו גדולים. מעכשיו בכל בלוג אני אחלוק אתכם את הניחושים. זה עובד כך שכל תקופה אני נותן שני ניבויים לכל ילד – מקרה טוב ומקרה גרוע. אז הנה הניבויים של החודש:א
אילון: במקרה הטוב – נהג של משאית זבל, במקרה הרע מישהו שמתעסק עם זבל ולא משלמים לו על זה
דקל: במקרה הטוב – רוצח שכיר, במקרה הרע – רוצח לא שכיר
ענבר – עוד קשה לדעת, עדי חושבת שהוא יהיה אדם טוב לב, אז במקרה הטוב אדם טוב לב, במקרה הרע סתם אדם שקם בלילה לשתות חלב ולא מדבר

20170817_084012
מימין לשמאל – כשאני אגדל אני אהיה מטוס נוסעים! אני לא מאמין, טראמפ נשיא! הרבה צימוקים בשבילי בקורנפלקס בבקשה
20171229_101628
Enter a caption

הילדים

ילדים זה שמחה, נניח, אבל מה שבטוח זה מספק בידור. הנה כמה דוגמאות…א

אילון רצה לראות טלוויזיה ולא הסכמתי לו מסיבה כלשהי. אבל מסתבר שהוא למד איזה דבר או שניים בגן:א
אילון: אתה לא אבא שלי! אני לא רוצה להיות במשפחה הזו! –אני אלך לבית שבו מסכימים לראות טלוויזיה כל הזמן!א
אני: אהה, זה חבל, אני אוהב אותך מאוד. אבל אם אתה הולך אז אני אצטרך לקחת ילד אחר במקומך… את מי אתה מציע  שאקח? יש לך איזה חבר בגן שאתה היית ממליץ עליו?א
אילון: אבא, זה לא באמת, אני לא הולך לשום מקום.א

דקל כשהוא באמת מתעצבן עלי אומר: "אני לא אבא שלך!". חמוד, לא בדיוק אבל העיקר הכוונה.א

אני: (הולך בבית ושורק משהו)א
אילון: אבא, איך למדת לשרוק?א
אני: אההה, כשאני הייתי קטן, בערך בגיל שלך אז אבא שלי – סבא גדי לימד אותי
אם תרצה אני יכול גם ללמד…א
אילון: מעולה, אז פעם הבאה שנהיה בסאסא – סבא גדי ילמד גם אותי!א

אילון אוהב לשחזר סצנות מסרטים מצויירים, ככה, פתאום הוא נכנס לתפקיד ובלי להסביר מי ומה נותן שוֹאוּ, למשל הסצנה שבה דאסטי כמעט טובע בים.  לך תסביר למציל בבריכה, שהסיבה שהילד נראה כל פעם כאילו הוא טובע מחדש (כולל קולות ההשתנקות, הקאת המים והפרפורים) זה בגלל שממש עכשיו, אל מול עיניו, אילון החליט לבצע את דוּאֶט "מטוס פייפר חד מנועי טובע בים" לילד קטן ובריכה מאת דִיסְנִינִי.א
גם קשה להסביר לרופאת השיניים ההמומה, שמולה כורע יצור רושף אש ותימרות עשן, שמה שהיא בעצם רואה זה את המחזה המרגש (אבל לא מאוד מוכר) "דרקון פורץ מתוך הר געש".א

לאילון יש פֵטִיש מטוסים והוא יוצר מטוס מכל חומר גלם שנקרא בדרכו. הנה כמה יצירות:א

ענבר כבר לא תינוק חסר ישע – הוא מצליח להתהפך מהגב לבטן וגם (בקושי) מהבטן לגב.א
בהתחלה די התלהבנו אבל אז חשבתי על זה, שמבחינה אבולוציונית זה שם אותו קצת מעל צב-יבשה אבל מעט מתחת לפנקייק.א

DSC06978
מי פנקייק של אמא? מי

יש סוגים של נמלים שפיתחו סימביוזה עם כנימות עלים – נמלים 'רועות' את הכנימות, מעתיקות אותן ממקור אוכל אחד למשנהו ובתמורה מוצצות את ה'טל-דבש', מין נוזל מתוק שהכנימות מפרישות.א

Ants-And-Aphids-102359651

בדומה, דקל לפעמים מבקש פרס על זה שעשה קקי בשירותים ואם אנחנו נותנים לו (בד"כ ואפל), אנחנו נותנים אחד גם לאילון. אחרי תקופה נוצרה שם סימביוזה דומה להפליא שבה אילון לוקח את דקל ממקום למקום, שומר עליו מילדים אחרים ומאכיל אותו כדי שיעשה קקי ושניהם יקבלו וופל.א

DSC07046
סימביוזה

[לאילון יש גננת ערביה בשם מוּנירה שמלמדת אותו ערבית]
אילון: אבא, אמא, אני יודע איך אומרים אילון בערבית
אנחנו: (לא ממש מאמינים) אהה, באמת?א
אילון: כן, זה סנדיאן (שזה באמת אלון בערבית).א
אנחנו: וואו! (מתפעלים באמת)א
אילון: ואני יודע גם איך אומרים קֶנְ-גוּרוּ בערבית
אנחנו: באמת?א
אילון: בטח, זה אָיייווא!א

 

אפילוג

אז זהו להפעם, מוזמנים כולם לבקר אותנו בטבעון, הקפה והעוגה ואולי גם פיצה ופנקייקים ופירות חתוכים – עלינו!ט

DSC07277

Eclipse 2006

ליקוי החמה שהיה לפני כמה ימים בארה"ב הזכיר לי את ליקוי החמה שראיתי בתורכיה ב 2006.א
ליקויי חמה הם תופעה מעניינת, יצא ככה שלכדור הארץ יש ירח (זה יש לרוב כוכבי הלכת), יצא שהירח מסתובב באותו מישור פחות או יותר כמו שאנחנו מסתובבים סביב השמש (גם זה לא במקרה) אבל מה שמדהים הוא שקוטר של הירח קטן מזה של השמש פי 400 אבל הירח גם פי 400 יותר קרוב ולכן הגודל שלו בשמיים זהה בדיוק לגודל הנראה של השמש שלנו. שיווי המשקל הזה כ"כ עדין שליקויי חמה מלאים, כאלו שהירח מסתיר בדיוק את כל השמש, לא תמיד קורים

total-solar-eclipse
ליקוי חמה מלא

ולפעמים הירח קצת רחוק יותר ואז יש ליקוי טבעתי

annular-eclipse

ואם זה לא מספיק, הרי בגלל כל מיני כוחות גאות בין כדור הארץ לירח יוצא שהירח כל הזמן בורח מאתנו ומתרחק. זה קורה לאט מאוד אבל מתישהו הוא יהיה כ"כ רחוק שכבר לא יהיו יותר ליקויי חמה בכלל (עוד כמה מאות מיליוני שנים… יש זמן).א

יש לי, אגב, רשימה של תופעות טבע שאני רוצה לחוות. הנה ככה נראתה הרשימה ב 1998 (עם שחרורי מהצבא) וליד כל אירוע הוספתי את הסטטוס נכון ל2017:א

ליקוי חמה [ראיתי ב 2006 בתורכיה]א
לבה זורמת [ראיתי בסיציליה ב 2008, היה צריך לרדת מהמסלול בעקבות המלצה של אחד המטיילים, להסתכן בסלעים לוהטים – עומר ואני היינו צריכים להשתין על הסלע ממול לדעת אם הוא רותח או לא ואם אפשר לקפוץ אליו]א
אורות צפון [אחרי חודש באיסלנד ב 2011 שקמתי לילה-לילה ב 1 לפנות בוקר, בסוף ראינו עדי ואני את אורות הצפון במלוא הדרם. צ'ק!]א
הוריקן [ב 1986 פגע הוריקן גלוריה בעיירה בארה"ב ששם גרתי עם המשפחה. למרות תחנונים שלי שנשאר בבית לראות מה יקרה, ההורים התפנו ביחד עם כולם ולא זכיתי לראות את ההוריקן מכה בבית ישירות]א
טורנדו [פעמיים יצאתי למרדפים בארה"ב, ביליתי כמעת חודשיים בניסיון לצוד אחד כזה ולא הצלחתי]א
רעידת אדמה [התעוררתי פעם בלילה בקליפורניה מרעידת אדמה, אבל לא ממש הייתי באחת חזקה אז לא נחשב]א
התפרצות של הר געש [טרם]א
צונמי [טרם]א
נפילה של מטאוריט [טרם]א

אבל זה כבר לבלוג אחר, כי מה שבאמת רציתי לספר זה מה שקרה כשהחלטתי יום אחד לממש חלום ישן ולראות ליקוי חמה.א

זה היה ב2001, בדיוק חזרתי לארץ משנתיים בארה"ב, טיול אחרי-צבא שהפך איכשהו לכמה חודשים של טיולים והשאר הוקדש לעבודה מאומצת בהובלות. שכרתי דירה במרכז והתגייסתי במילואים לפרויקט של כמה חודשים בצבא, משהו להעביר את הזמן עד תחילת הלימודים.א
ואז, באחד הערבים, בעוד אני משוטט באינטרנט באתר של נואא – אני מוצא אתר שלם המוקדש לליקויי חמה – איפה הם היו, וחשוב בהרבה, היכן הם יהיו! האינטרנט היה לי חדש אז ולהיתקל בכזה עושר של אינפורמציה היה כמו לחפור בחוף הים ולגלות מרבץ יהלומים. מאז שאני זוכר את עצמי רציתי לראות ליקוי חמה אז מיד התחלתי לעבור על רשימת הליקויים הצפויים בשנים הקרובות – אחד באמצע האוקיינוס, לא טוב, אחד בקוטב, גם לא טוב, וכבר מצטמרר לי עור ברווז מרוב התרגשות והשערות על העורף עומדות כי הנה מתקרב כאן משהו טוב ו… יש!!! תורכיה, 29 במרץ 2006.א

אני כ"כ מתרגש שאני רושם מייל לכל המשפחה – "שימו לב, ליקוי חמה מלא בתורכיה עוד 5 שנים. מצורפות מפות של מסלול הליקוי. אל תחכו לרגע האחרון להזמין כרטיסים!". הנה המייל המקורי מ  2001eclipse2006 path

 =

On Wednesday, 29th March 2006, the shadow of the Moon will sweep a band starting from Brazil, through Atlantic Ocean, Gold Coast of Africa, Saharan Desert, Mediterranean Sea, Turkey, Black Sea, Georgia, Russian Federation, …. Don’t wait for the last moment to order tickets!!

עבר קצת זמן וסוף סוף הגיע שנת 2006! שכנעתי את שני חברי הטובים ביותר – עומר מהלימודים וישי מהצבא להצטרף אלי להרפתקה הזו, וביחד אנחנו נטוס ל 10 ימים לאזור קפדוקיה שבתורכיה לראות את הליקוי. אירוע כזה חשוב לא משאירים ליד המקרה והכי חשוב, כמובן, שתהיה תצפית טובה – קצת עננות וחמש שנים של המתנה יהפכו למפח נפש אדיר. לכן, כבר מהבית בעזרת גוגל-ארת' אני סוקר את השטח ובודק אילו הרים יש במסלול הליקוי; מישור קפדוקיה מתנשא לגובה 1000 מטר מעל פני הים וממנו יוצאים כמה הרים: יש הר קטן אחד, 2200 מטר וכביש המוביל לפסגה – נראה מבטיח ואני מסמן אותו כאפשרות. קצת מדרום למרכז המסלול עומד חסאן-דאי (הר חסאן) – הר געש מושלג ויפיפה ובעיקר גבוה, 3300 מטר, אם יהיו עננים נמוכים פסגתו לבטח תבלוט מעליהם.א

hasan-dağının-efsanesi

בנוסף לתצפית, גם לא רצינו לבלוט שם יותר מדי – שלושה תיירים ישראלים באזור מוסלמי ולא תיירותי במיוחד בתורכיה אז גידלנו שפם! כן, זה רעיון מוצלח שחשבתי עליו לבד לגמרי, ישי ועומר הסכימו לשתף פעולה וכך יצאנו לטיול כשאנחנו נוחתים שבוע לפני מועד הליקוי.א

DSC06887

ארבעת הימים ראשונים עברו עלינו בנעימים, שכרנו  אוטו וטיילנו באזור. קפדוקיה היא רמה געשית מלאה בתופעות נהדרות של בזלת, טוף ובליה. היא גם מלאה בתורכיים שלמרבה ההפתעה, אינם נוהגים כלל לגדל שפם! מסתבר שרק הגברים המבוגרים, נאמר 50+ מגדלים שפם מה שמסביר, אולי, למה אנחנו מתקבלים בהרמת גבה וגיחוך בכל מקום.א

DSC06886
קונוסים של בליית טוף
DSC06884
כאן אני מסתובב עם נושא כלי ומצלם את המקומיים

בנוסף לתופעות הגעשיות, פגשנו גם תלמידות מקומיות שהתרשמו במיוחד מהשפם של עומר ושמחו להדריך אותנו ברחבי העיר

DSC06898

הטיולים היו יפים מאוד אבל לאורך כמעט כל הימים ליוותה אותנו עננות, שהיא האויב המר ביותר של אנשים שחולמים לראות ליקוי חמה. בשביל לא לקחת סיכונים החלטנו לעשות את התצפית מחסאן-דאי הנישא והרם, ברם, לא היה ברור האם ואיך ניתן בכלל לטפס עליו. החלטנו להגיע לבסיס ההר ופשוט לנסות כי אמרו לנו המקומיים  (זה מה שהבנו, מה באמת אמרו המקומיים נשארה תעלומה עד היום) שבבסיס ההר יש מלון ששמו קרבייז וממנו אפשר לטפס לפסגה. טיפסנו וטיפסנו עם הרכב עד שנגמר הכביש, יצאנו מהאוטו ואת פנינו קידמה סופת ברד איומה. ישי ועומר קיללו ורצו לחזור בפעם אחרת אבל אני התעקשתי שנמשיך בגשם ובברד במעלה ההר – בכל זאת זה חלום שלי
It’s my party and I’ll climb if I want to
בדיוק כשהברד הפך לשלג, הראות (וגם קצת הרעות) ירדה לאפס ואנחנו עמדנו לוותר, מתוך הערפל הגיח בניין מרובע וגדול, לבן כולו והוא נראה יותר כמו מחסן ענק להרכבת טילים מאשר מלון. באותו הרגע גם גילינו שבעצם יש כביש שמגיע עד למלון  (איך לא, בעצם?!) והיינו יכולים להגיע עם האוטו @#$$%א

 

DSC06889
המלון וההר ביום הטיפוס

רטובים וקפואים נכנסנו פנימה, מצאנו את התורכי התורן, קיבלנו חדר, החלפנו בגדים והלכנו להתחמם בסלון הרחב. למחרת בבוקר עוד היה קצת מעונן אבל ראינו בבירור את ההר המושלג לפנינו ויצאנו לטפס. מהמלון לפסגה יש 1300 מטר של טיפוס אנכי, לא עניין של מה בכך (לשם השוואה, שביל הנחש עולה 300 מטר לפסגת מצדה) ובנוסף הטיפוס בשלג קשה והופך להיות ממש מתיש כשהשיפוע גדל והשלג נהפך עמוק.א

בשלג העמוק מצאנו שיטה מעולה – שולחים קדימה את ישי קל הרגליים, כי הוא שוקע רק 20ס"מ בשלג בעוד עומר ואני שוקעים בשלג עד המותניים, אבל, אם דורכים בדיוק על טביעות הרגליים של ישי, אנחנו כמעט ולא שוקעים! כך מתקדמים אט אט ולבסוף מגיעים לפסגה אחרי 6 שעות של טיפוס מפרך.א

DSC06893
הפסגה – אכן מעל העננים

הפסגה מורכבת משני מכתשים יפיפיים ומושלגים ולא חסרים מקומות טובים לתצפית. רחוק מתחתינו משתרע מישור קפדוקיה ומכאן רואים את עקמומיות הכדור כולו, האופק שכמו מתקפל בקצוות, וכך כמו הנסיך הקטן על הר הגעש אני צופה איך הארץ מסתובבת וכלל ואינה מודעת לגלגלי השיניים הקוסמיים שמתקתקים מעליה – הירח שלאט מתקרב לנקודה שבה ינעלו שלושת הגופים בקו ישר ואלומה של חושך וכפור תכה בארץ, היום יהפוך בן רגע ללילה, יצרצרו צרצרים, תנים יבכו, אנשי מערות יחשבו שסוף העולם הגיע וכל זה יקרה עוד שלושה ימים, ממש כאן ושום כוח אנושי לא יוכל לעצור זאת.א

eclipse_shadow
צל כבד ירח מתאבד

בדרך למטה אנחנו מחליקים על הבטן בשלג ומגיעים חזרה למלון תוך שעה.א

כעבור 3 ימים, אחרי עוד טיול קטן שעשינו אנו קמים מוקדם בבוקר הליקוי, נוסעים ומחנים את האוטו במלון. הליקוי אמור להתרחש בסביבות 14:00 ולכן מתחילים את הטיפוס 8 שעות קודם לכן. זהו יום שמשי ומקסים, אנחנו אורזים אוכל ומצלמות, בגדים חמים ועוד כל מיני הפתעות בשני תיקים גדולים (עלי ועל עומר) ומתחילים לעלות.  טיפסנו ועלינו כבר 400 מטר כשלפתע ישי נעצר. משהו לא כשורה ולישי יש את ההבעה שיש לו לפעמים כשהוא שוכח תבשיל בתנור – אבל הרבה יותר גרוע.א

אורן: מה קרה?א
ישי: אני לא בטוח שהבאתי את המצלמה שלי… רגע תנו לי לבדוק בתיק…א
ישי מפשפש פשפוש סמלי בתיק, רק ע"מ להראות שהוא משקיע בחיפוש וכך אולי להבהיר שהוא בסה"כ בחור יסודי שלא שוכח מצלמות באוטו ביום הכי חשוב בשנה.א
ישי: כן, שיט, שכחתי אותה באוטו. באמת הכנתי אותה לקחת איתי ואז ארזתי את התיק ושכחתי.א
אורן: טוב, ישי, תעזוב, זה לא כזה חשוב. יש לנו את מצלמת הסטילס שלי וזה מספיק.א
ישי: לא, אנחנו חייבים להביא אותה. שלי דיגיטאלית ורציתי לעשות סרט של הליקוי. אני ארד להביא אותה.א
אורן: תעזוב, אין לנו הרבה זמן עודף, אתה תצטרך לרדת ולעלות 400 מטר, אתה לא תספיק (למי שרוצה השוואה, זה יותר מלרדת מפסגת הארבל עד לכנרת ולעלות חזרה ובערך באותו שיפוע רק על דרדרת בזלתית).א
עומר: ישי, זה לא הגיוני, אנחנו נפספס את הליקוי, סרט זה לא כזה חשוב, העיקר שיש מצלמת סטילס.א
ישי: אתם לא מבינים, אני חייב לצלם סרט, אני יורד.א
ישי מתחיל לרדת…א
אורן +עומר: אל תרד! זה לא יגמר בטוב…א
עומר: טוב, ישי חכה, אני ארד להביא אותה. תמשיכו בלעדי ואני אתפוס אתכם.א
צריך לציין שעומר סבל באותה תקופה מבעיות בברך. כבר בטיולים הקודמים הוא קצת צלע..א
ישי: לא עומר, הברך שלך לא בסדר, זה סתם יעשה לה נזק.א
אורן: עומר, זה לא רעיון טוב. אתה תפגע בעצמך וגם אנחנו עלולים לפספס את הליקוי. מה הלחץ לצלם שם סרט? גם ככה יהיה חושך.א
עומר: אני ארד, תמשיכו ואני אתפוס אתכם.א
ישי + אורן: עומר, אל תרד! נסתדר בלי…א
אורן: אתם יודעים מה, אם זה כזה חשוב אז אני ארד. [אני אומר סתם בשביל לצאת בסדר]א
ישי+עומר: סע!!א

DSC06891
אנחנו עשינו סלפי עוד ב 2006! לפני שמישהו בכלל ידע מה זה

 

 

טוב, אז השארתי את התיק עם החברים, ירדתי בריצה אל האוטו והמצלמה של ישי אכן הייתה בתא המטען, לקחתי אותה והתחלתי לעלות חזרה. בזמן שירדתי, השניים כמובן לא חיכו לי (בטח עומר חישב ומוצא שהאופטימום האנרגטי יתקבל אם הם ימשיכו כמה שיותר מהר ואני אשיג אותם ב שני-שורש-פַּאי-חלקי-שלוש מהדרך למעלה) והמשיכו לעלות (מה שכן, ישי לקח את התיק הגדול שהיה עלי).א
עליתי מהר ככל שיכולתי, והשגתי אותם (כבר די עייף) באזור התלול ואת החלק הקשה עשינו שוב באותה צורה, כשאנחנו עוקבים אחרי ישי שעוקב אחרי העקבות שלנו שעוקבות אחריו מלפני שלושה ימים.א
מרוב לחץ לפספס (שהיה ברובו שלי, אנו מודה) הגענו לפסגה שעה וחצי לפני הזמן. אני נשכב על הפסגה, מותש מהטיפוס וגם קצת מההתרגשות. מבחינתי, הליקוי הזה הוא אירוע היסטורי ראשון במעלה וההר הזה נקודת תצפית אופטימאלית ואני, בעיני רוחי, ראיתי משלחות מכל רחבי אירופה מכתתות לכאן את רגליהן לצפות בליקוי. חששתי (למרות לעג מהול ברחמים מישי ועומר) שביום הליקוי לא יהי לנו מקום על הפסגה – זו הנקודה הגבוהה ביותר לאורך כל מסלול הליקוי – מי יפספס כזו תצפית?להפתעתי לא היה שם אדם זולתנו.א

ואז, פתאום, אנחנו מבחינים בחבורה נוספת – לאט לאט הם מטפסים ונגלים, שני מדריכים, עם רתמות, קרמפונים, גרזני קרח וקסדות, על הרתמות מתנדנדים אמצעי עגינה טבעיים, סלינגים וטבעות – בקיצור, כל מה שצריך ע"מ לטפס על האוורסט וכל מה שלא צריך ע"מ לטפס על ההר הזה שהוא סתם הר מושלג, בלי קרחונים, בלי מצוקים ושאנחנו טיפסנו עליו סתם עם נעלי הליכה.א
המדריכים מובילים חבורה של מטפסים שחרוזים ביניהם בחבלים, כנראה בתואנה של בטיחות.א
בעוד הם מדשדשים לכיוונינו, ניסינו לנחש מאיפה הם: הציוד נראה די טוב אז אולי הם גרמנים, אבל לא, גרמנים היו מטפסים לכאן עם סנדלים ומכנסיים קצרים. אז אולי הולנדים? לא, אמנם אין שם הרים אבל להם יש ציוד באמת טוב. אז כנראה לא מאירופה, אז מאיפה כן? אולי הם אמריקאים, כן, זה מתאים לציוד המופרך אבל אמריקאים לא נוטים לעזוב את אמריקה. אז אולי מאפריקה? לא, שם יש קילימנג'רו והר קניה וחוץ מזה הם כושים שם כולם. אז סינים? יפנים? לא, אלו גבוהים מדי להיות אסיאתיים ואין להם מספיק מצלמות. אז לא אמריקה, לא אירופה, לא אפריקה או מזרח אסיה… מעניין מאוד…ננסה לפתוח בשיחה:א

אנחנו: האלוו, האו אר יו?א
מיד ברור שהם בכלל לא שמחים לראות אותנו, כנראה בגלל שהם מלאים בציוד טיפוס ועומר, אחרי שנח קצת, בא לפגוש אותם עם חולצה דקה וסנדלי שורש (שסחב איתו רק ע"מ להצטלם איתם בפסגה בלי חולצה).א
הם: האלוו.א
ללא ספק לא אמריקאים. אולי תורכיים או אפגניים.א
אנחנו: סו, יו קאם היר אופטן? נאאאא, ג'אסט ג'וקינק, וור אר יו פרום?א
הם: ווי אר פרום דה איזראלי אלפיין קלאב.א
אנחנו: אווו, אהה, יס, כן, בעצם גם אנחנו מישראל, איזה קטע.א

DSC06894
מי מזהה את המדריכים? עומר והמועדון האלפיני הישראלי

אחרי דקה הסתבר שאלו שני מדריכים מהמועדון האלפיני שהובילו לקוחות ישראליים ונתנו להם הרגשה שזה טיפוס רציני ואנחנו, קצת הרסנו להם את הקטע ולכן הם היו די סנובים ולא חברותיים, בעיקר בהתחשב בכך שאנחנו כאן, די במקרה שתי "משלחות" ישראליות לבד על הר באמצע תורכיה, זה די מגניב ועוד מעט ליקוי חמה, אפשר בהחלט ליהנות מכך ביחד, אבל הם לא חשבו כך ולכן נפרדנו כלא-ידידים, אנחנו נשארנו במקומנו והם הלכו לצד השני של המכתש, רחוק ככל האפשר מעומר והסנדלים שלו, שהם קריפטונייט לאנשים שחושבים שזה הר אמתי והם – מטפסים אמתיים.א

הגיע רגע הליקוי, קצת לפני יש תאורה מוזרה, נראה כמו יום רגיל אבל הרבה פחות בהיר, כאילו יש ערפל אבל בעצם אין, המוח מנסה לעבד ולא מצליח להבין. מגבוה אפשר לראות את החושך מתקרב, דיסקה של שחור, הצד האפל של הירח שוטף את פסגת ההר ומשאיר אותנו בין רגע בחושך כמעט גמור, ככה, סתם, באמצע היום. פתאום יוצאים כוכבים, מסביב רחוק נראית שקיעה ונעשה קר כמו המוות. גם ככה היה שם קר על הפסגה, מתחת לאפס גם באמצע היום, אבל עם הגעת הצל בטח ירד שם עוד 10 מעלות ונהיה ממש ממש קר.א

 

DSC06897

א

החושך נמשך 4 וחצי דקות כשמעלינו מרחפת שמש לוקה – עיגול שחור מוקף בהילה דקה זוהרת, יפיפיה.א

eclipseSolarWind
תמונה ממש מושקעת שכמובן לא אנחנו צילמנו אבל רואים בה את רוח השמש – חלקיקים טעונים שנפלטים מהשמש. בגלל שהם טעונים רואים את העיקום בגלל השדה המגנטי של שמש ואלו אגב אותם חלקיקים שיוצרים אח"כ על כדור הארץ את הזוהר הצפוני והדרומי
DSC06896
עומר עוזר לישי להפשיר אחרי הכפור הגדול

מרחוק שמענו את צהלות ההתרגשות של קבוצת המועדון האלפיני וגם אנחנו התרגשנו מאוד ואפילו עשינו סרט (כמובן בעזרתה האדיבה של המצלמה של ישי)א

אחרי ארבע דקות וחצי של הרגשת אפסיות האדם ביקום הגיחה השמש במה שנקרא טבעת יהלום:א

diamondRing

ושוב היה יום, ושוב היה חום ולא נכחדנו כמו הדינוזאורים שרק אז הבנתי כמה המוות שלהם בטח היה נוראי.א

ארזנו את חפצינו בתיקים ואת 1000 המטרים האנכיים עם השלג עשינו בהחלקה על גחונינו. תוך שאנחנו מחליקים במהירות וללא כל מאמץ למטה, עברנו את חבורת המטפסים האמיצים, אזוקים בחבלים, זוחלים את דרכם למטה בדרך הקונבנציונלית אך כל כך מתישה  – רגל אחר רגל אחר רגל אחר…א

וגם, עשינו חולצות לכבד את האירוע – מי שרוצה יכול להזמין באמאזון.א

אורן

The Great Cholzinni

טוב, כן, חזרנו לארץ, אין עוד מוזרויות של אמריקאים וקור מקפיא – אז על מה נותר לכתוב?א
או, אז גם כאן לא חסר: הפעם נלמד שמנהלים לא יודעים מה זו תקרת הזכוכית, למה וויקיפדיה זה הדבר הטוב ביותר שקרה לנו, למה טבעון היא מקום סינגולרי, קצת על פיזיקה של ילדים ובעיקר איך אפשר להשיג איזון בין עבודה למשפחה  (ספויילר – אי אפשר).א

טבעון

אחרי שנתיים וחצי במינוס-סוטה הרחוקה חזרנו לארץ. השארנו מאחור את הכפור (ולצערינו גם את אמאזון) והתמקמנו בטבעון.א
טבעון היא מקום מעניין ולא רק בגלל שכולם חושבים שלכולם כאן יש סרטן  (אין כאן לכולם סרטן) [אבל אני מכיר מישהו שמכיר מישהו שגר ברחוב שכולו חולי סרטן…] (אין רחוב כזה) [אבל בעיתון היה כתוב..] (אתה מאמין לכל מה שכותבים בעיתון?) [אבל ברחוב הזה שבו כולם חולים..] (זה לא מובהק סטטיסטית וזהו!)א

טבעון היא בירת הרקפות הבלתי מעורערת של העולם כולו. כן, זה בדוק, אין מקום בעולם שיש בו יותר רקפות למטר מרובע מטבעון. יש כאן כ"כ הרבה רקפות שיש להן זכות בחירה כפי שמוכיח הסמל של טבעון, אותו דחף וועד הרקפות המקומי:א

Kiryat_Tivon_COA

הנה לכם גינה אקראית באחד הבתים

ולא רק רקפות, טבעון היא גם שיאנית הקשתות של ישראל.  יש כאן שילוב מדוייק של שמש חורפית וגשם צונן, כמו שוקולד חם על גלידת ווניל. ויש הרמוניה בין השמש לגשם: הסופות חזקות אך מרווחות, כך שבין כל שני עננים מצליחה להתגנב איזו קרן מתוזמנת, לפרוס חסותה על העמק, לנגן על הטיפות ולקשת את הנוף.א

אני מכיר קשתות כתופעה די נדירה, שרק לעיתים אתה זוכה בנוכחותה אבל כאן… כמו גזם ביום חמישי בבוקר – יש אחת בכל פינת רחוב. באמת, יש כאן כ"כ הרבה קשתות שאני כבר לא טורח להראות לילדים. בעצם, עכשיו שהן כ"כ נפוצות, אני יכול בשקט להסתכל וליהנות מהתופעה ולא להרגיש שאני אוטוטו מפספס משהו או שאני חייב לצלם.א

20170102_154752
בכל זאת עצרתי לצלם double rainbow

עם זאת, יש משהו בקשת שהוא מעט פשטני, אפילו מעצבן. קחו למשל עץ בצבעי שלכת, אגם בצבע אזמרגד או פריחת השקדיה; בכל אלו יש עדינות, יש איפוק, יש חסד וצניעות. יש אומנות מסוימת בלראות את היופי בדברים הללו – אדם אחר עשוי היה לעבור ממש לידם וכלל לא לחשוב שהם יפים. כי בטבע היופי בא בצבע הכלאיים, המעורבב, בצבע המלוכלך קצת הלא-בדיוק-ברור-אם-זה-לבן-או-קרם-או-קצת-צהבהב-כתום-אולי?א

20170317_123902
יופי טבעוני: פרחית אוכלת אבקה של כלנית
20170317_123642
אפילו יותר מרקפות, יש כאן חמציצים

ואז, פתאום, מרוח לרוחב השמיים, פסים פסים של צבעים ברורים וחדים –פרסומת לנצנצים על שמלות של ילדות: הנה! תראו! הצבעים הכי יפים ארוזים ומסודרים בקשת שיהיה יותר קל על העין השטופה. קחו – בורים, קחו – חסרי תרבות ועמי ארצות – רק ככה אתם מבינים יופי.א
והקשת באמת יפה מאוד אבל אח"כ כל הדברים העדינים הללו ,שהערכת את עצמך על שהערכת אותם, כולם נראים קצת דרק.א

בטבעון עברנו לגור בבית שכור שאביבית מצאה לנו בעודנו בחו"ל. אח"כ התחלתי לעבוד בחברת מלנוקס והסתבר שהבית שייך לבעלי מלנוקס (אייל וולדמן) שהוא בצורה כזו או אחרת עכשיו גם הבוס שלי. הבית היה מרושת בכל מיני כבלי תקשורת שעברו בין החדרים והקומות כיאה למייסד מלנוקס. אין לי ממשק ישיר עם אייל כך שהוא לא יודע שאני גר בביתו וגם בטח אם היה יודע לא היה מאוד מופתע, כי חלק לא קטן מעובדי מלנוקס הם טבעוניים (ואולי אפילו נכון להגיד שחלק לא קטן מאנשי טבעון הם עובדי מלנוקס). אני תוהה אם יש איזה ניגוד אינטרסים כאן ואולי בעצם אני צינור להלבנת כספים – מה שהוא משלם לי במשכורת חוזר מיד אליו בצורת שכר דירה.א

טיולים

למרות שאנחנו כבר לא בחו"ל ולמרות כל הבלאגאן של החזרה לא הפסקנו לטייל

20161029_114058
מבקרים ב"אלון הגדול" של טבעון
HayBar
ואיך אפשר בלי ה"חי בר" בכרמל

למכתש הגדול יצאנו עם שני זוגות חברים שמכירים אותנו כ"הזוג הזה שכדאי ללכת לטייל איתו". באמת לא ברור למה, כי הכרת הארץ שלנו גרועה: סכום ידיעותינו על הסביבה בטיול הסתכם בקריאת דף ויקיפדיה בדרך דרומה ושיחה עם זוג חברים שגרים באיזור.א

DSC06562
שדה בוקר. חדי העיין יבחינו ברכב השכור של מלנוקס ברקע, היינו רק הרכב השלישי בחניון עם אותו הסמל. הייטקיסטים זו מכה

עשינו טיול ילדים, כלומר כזה שחונים עם האוטו והולכים אולי קילומטר וחצי לאיזשהו כיוון, בדרך עושים 2 עצירות נשנושים ובקצה המסלול (אם אפשר לקרוא לזה מסלול) עוצרים לצהריים, חוזרים, ורוב הזמן יש ילד אחד או יותר על הכתפיים/מנשא. גם מעניינת הפיזיקה של ילדים בטיול: לילד ששוקל 15 ק"ג יש מסת מנוחה של אולי טון וכמות האנרגיה שצריך להשקיע ע"מ להזיז אותו, בהתאם

DSC06566
ילד עם מסת מנוחה

והם הולכים לאט, או כל כך לאט, כי ילדים זה הדבר הכי איטי עלי אדמות, אפילו לחילזון עם מוטיבציה יש קצב טוב משלנו. וזה לא שלילדים חסרות אנרגיות, בכלל לא, האנרגיה של אילון ודקל לבד, אם ממוקדת לנקודה אחת יכולה לפצח אטומים ולחדור כל שריון. אבל הפיזור – זה רץ להריח פרח, וזה הולך ללטף נמלה (עוד לא נולדה הנמלה ששרדה את הליטופים של דקל) ואז אתה נוקט בטקטיקה של "אני אתקדם והם כבר יבואו", ואתה לבד מתקדם יפה מאוד אבל אז אחד מהם צורח לך 300 מטר מאחור שהוא מצא חיפושית ואתה חייב לבוא לראות, והוא לא מוותר, עד שתבוא ותראה את החיפושית הוא לא יזוז, וזה חמוד שהוא מתלהב מחיפושית וגם סיכוייה של החיפושית לצאת מזה בחיים קטנים במהרה אז אתה מוותר והולך חזרה ונותן את ה "נכון חמוד, זו חיפושית" המתבקש והילד מרוצה ולחיפושית שלום ואז לא נותר לך אלא להרים אותו על הכתפיים, שזה חינוך לא טוב אבל כבר אין בררה כי אתה היחיד שיודע לאן בעצם הולכים ושאר המטיילים, למרות שגם להם יש ילדים קטנים שנראו לך לבנבנים ומסכנים בחניון, איכשהו התקדמו בעצם מאוד יפה, אולי, כך אתה מסביר לעצמך, כי שלהם לא אוהבים חיפושיות.א

DSC06578
סימון השבילים מראה בגדול למעלה
20170204_171341
עננים הופכים למים

טטטטאחלחגלחגכגדגכגדגכגךלח ש

לקראת הלידה ניצלנו את זמן הרווקות (רק עם שני ילדים), השארנו את ילדים עם סבתא ונסענו לפריז לארבעה ימים. אך, פריז… טוב, אני לא חובב ערים גדול ובטח לא של ערים גדולות, כך שלא נפלתי מהרגליים, אבל הבניינים והרחובות והאורות והאוכל מייצרים שילוב שקשה לעמוד בו. עדי היא גם פרנקופילית ידועה וההתלהבות שלה מדבקת וגם הכל בצרפתית, שזו השפה הכי מתנגנת שיש אז כן, היה מאוד מאוד כייף.א

20161208_183612
Aux Champs-Elysées, aux Champs-Elysées…
20161209_113113
אני בודק את הנדל"ן. מרווח אבל השכנים אינם נאים בעיני
20161211_130604
אך.. רומנטיקה. כמובן שטיפסנו ברגל למעלה  ועדי בחודש חמישי, אבל זה חלק מהחוויה

הלידה הקרבה הייתה תמריץ מספיק גם לטיול טיפוס לירדן. הטיעון של "תראי, עוד מעט יהיה ילד קטן ולכי תדעי מתי אני שוב אוכל…" היה מספיק משכנע להשאיר את עדי בחודש שישי עם שני ילדים קטנים ולשלח אותי לארבעה ימים למדבר עם חברי הטוב אריה.א

הפעם, כמו בפעם הקודמת איבדנו את הדרך ובילינו לילה קפוא על הפסגה, אבל למי אכפת כשאתה באחד המקומות הכי מדהימים בעולם. ובאמת, הטיפוס בוואדי ראם לא מפסיק לאתגר ולהפתיע כל פעם מחדש.א

הארץ

אז איך זה לחזור לארץ? אז כמובן, יש את הטוב ויש את הפחות טוב:א

משפחה – הכי טוב שיש
חברים – במקרה שלי רוב החברים הקרובים בחו"ל אבל זה לא שהם היו לידי כשהייתי גם בחו"ל (חו"ל מקום גדול) אז אין הבדל
מזג אוויר – כשהגענו היה חם נורא אז די קיטרנו אבל החורף היה מעולה ועכשיו האביב פה מדהים אז ++ישראל

קניות – לעולם לא נשכח את אמאזון וטארגט, יהיה זכרם ברוך
אנשים – זה לא שאני כזה חובב של ישראליות (לא כזה חובב של אנשים בכלל) אבל עדיף בהרבה על הנימוס-פאסיב-אגרסיב מינסוטה סטייל
נהיגה – במינסוטה היה תענוג – שקט, רגוע ולא כמו כאן שכל שניה מישהו מאחורי מכה אותי בסנוורין ובצופרין
סביבה – טבעון נהדרת אבל ממש מעבר לגבעה יושבים בתי הזיקוק של מפרץ חיפה, מה שאני ועדי מכנים "העמק של הלוקרס"א

refineries
הרוחות לא נושבים, הריחות לא טובים, ציפורים לא שרות שם, חוץ מעורבים – יש רחוב שהיה בו הלורקס

וגם, יש כאן המון אובך, ואני לא זוכר, זה תמיד היה ככה? ממש מעטים הימים שיש ראות טובה, בקושי את רכס הכרמל רואים וזה ממש ממול. אז מצב הסביבה קצת פחות טוב משהיה בחו"ל, כי בחו"ל הם סידרו את זה ככה שבקיץ עם כל החום והלחות יש גשמים כל שבוע, וזה מסדר לך אוויר צלול כיין. למה כאן אי אפשר גם?א

ואם כבר מדברים על איכות סביבה אז אחד החסרונות הגדולים זה הקירבה לרמת דוד. המטוסים חגים מעלינו ומרעישים נורא! כנראה מי שגר כאן הרבה זמן התרגל אבל זה ממש לא סביר. לעיתים הם מרעידים את החלונות עם המבערים שלהם וגם לפעמים מעירים את הילדים בערבים. אז גם זה בהחלט דורש שיפור.א

כן, יש יתרונות לארה"ב, אבל לפחות בשבילינו החזרה הייתה טובה – מומלץ!א

וויקיפדיה

כשהייתי קטן היו לי המון שאלות לשאול. מה הכי גדול? הכי חזק? הכי מהיר? למה העננים ככה והגשם ככה ולמה העצים כאלו ולא אחרת ועוד ועוד. אמא הייתה ישר מפנה אותי לאבא, והוא היה עונה בסבלנות על רוב השאלות… עד שהיינו מגיעים לשאלה שהוא לא ידע. אני לא הייתי מוותר ואבא היה עושה אסקלציה ומתקשר למישהו בקיבוץ שאולי יודע – בד"כ לולֶק, המורה האגדי. אם גם לולק לא היה יודע, היה אבא רושם את השאלה בפנקס ובאחד מביקוריו באוניברסיטה היה טורח ומוצא פרופסור תורן מהמחלקה הנכונה ומציג לו את השאלות של בנו.א

מאז אני לא השתנתי הרבה וגם אבא לא, אבל עכשיו יש גם את ויקיפדיה ואת כל הידע והתשובות בעולם (כמעט). אני לא יכול לתאר לכם את האושר שזה מסב לי, לדעת שתמיד התשובה קיימת שם, אפילו אם אני לא מחפש אותה כרגע, היא שם והיא תחכה לי בסבלנות אם אי פעם ארצה לדעת. מבחינתי זו ההתקדמות המשמעותית ביותר שהביאה מהפכת האינטרנט. כן, אני אוהב לקנות ברשת וכן, זה מאוד נוח להגיש שם את העבודות באוניברסיטה ולשמור על קשר בפייסבוק, אבל את כל אלו עשיתי גם בלי האינטרנט ובלי יותר מידי בעיות. אבל התשובות לכל השאלות, אלו לא היו לי זמינות והשאלות היו מצטברות ומתרבות ומעיקות עלי עם פוטנציאל הידע הלא ממומש שלהן.א
אני כ"כ אסיר תודה על המיזם הזה שאני תורם להם קבוע, רק שלא יקחו לי את חבל ההצלה שלי – אני יכול להסתדר בלי נטפליקס אבל אני לא אוכל שוב להסתדר בלי וויקיפדיה.א

לפני כמה זמן נתקלתי בעמוד הבא:א
https://en.wikipedia.org/wiki/List_of_massacres_in_France
"this list is incomplete; you can help be expanding it" בראש הדף רשום
ואני מדמיין איזה מפקד תא דע"ש יושב וקורא את הרשימה ואומר לעצמו – "כן, זה רעיון טוב, אולי באמת אני אתרום ואוסיף כמה שורות לטבלה".א

עבודה

אני עובד במלאנוקס ביוקנעם ואני מרוצה… אפילו מרוצה מאוד. העבודה קשה ולחוצה: כל הזמן דברים משתנים, משימות מתחלפות, אנשים באים והולכים וההנהלה משנה את דעתה. א
אגב מנהלים, המנהלים במלנוקס אוהבים מאוד את הביטוי 'תקרת הזכוכית' ומשתמשים בו תכופות ובצורה שגויה, למשל: "כל אחד נתקל בתקרת זכוכית לפעמים ואז הוא חייב להתאמץ ולעבור אותה". אז לכל מי שמשתמש במונח הפופולרי הזה – 'תקרת זכוכית' הוא לא מושג נרדף למכשול! תקרת זכוכית הוא מחסום בלתי נראה, ולעיתים בלתי מדובר ובעיקר המונח מתייחס ליכולת של נשים להתקדם בארגון. לא כל אתגר הוא תקרת זכוכית! אז די כבר. ועוד ביטויים שאני לא סובל – "להשוות תפוחים לתפוחים", "בתפקיד אני חובש כמה כובעים" ובעיקר "לא הצלחתי למצוא זמן פנוי אז קבעתי את הישיבה על ארוחת הצהריים שלך".א

מלאנוקס מלאה במהנדסים ומהנדסות ומעטים האנשים שאפשר לנהל איתם שיחה מתורבתת שבה שני האנשים נמצאים זה מול זה ומסתכלים זה בעיניים של זה. פחות מפריע לי אנשים שלא מסתכלים לי בעיניים כשהם מדברים איתי אבל משגע אותי האנשים שלא מוכנים לעמוד מולי! אני קורא להם 'המשוחחים הטנגנציאלים'. אלו אנשים שנעמדים לצידי כשהם מדברים אלי וכל ניסיון להביא אותם מול כוונות מסתיים בכך ששנינו חגים סביב איזה ציר נסתר, אני פונה אליו, הוא מתחמק והורה הורה ממטרה. בא לי לתפוס את אחד החברה האלו בפינה של הקפיטריה, שם אין לו לאן לברוח, לעמוד מולו ולנהל איתו שיחה ממש ארוכה וממש משעממת.א

עוד ביטוי בעייתי שמשתמשים בו הרבה לאחרונה הוא "איזון בית עבודה" או בגרסה האנגלית המוכרת –א
Work Life Balance
work, life, balance זה ביטוי מעצבן ומטעה (לדעתי) וכדי להבין למה נביט במילים מהן הוא מורכב:א
קודם כל הדיכוטומיה חיים/עבודה כאילו יש את החיים (פרחים, פרפרים, גורי כלבלבים וכל דבר חיובי) ואת העבודה (ניירת, מסך מחשב מהבהב, ישיבות, לחץ, לחזור מאוחר הביתה לחיים) ומזה אני מבין שאם העבודה היא חלק משמעותי מהחיים שלי אז כבר משהו לא בסדר. הביטוי מצייר את החיים ככל מה שקורה שלא מערב את העבודה וזה שטויות כי רובנו מבלים חלק ניכר משעות השבוע (ומכך, חלק ניכר מהחיים) בעבודה אז כדאי שזה יהיה חלק בעל משמעות.א

אח"כ יש את 'איזון'. מילה לא טובה בהקשר הזה כי 'איזון' מרמז שיש מספיק מהכול, למשל 'תזונה מאוזנת' מכילה מספיק מכל סוגי המזון. אבל כאן אין 'מספיק' – יש תן-וקח, אין איזון – יש פשרה; אין מספיק זמן לבלות עם המשפחה ואין מספיק זמן להתקדם בעבודה, אין מספיק זמן לתחביבים ואין מספיק זמן לזוגיות. צריך לקרוא לזה 'פשרת בית עבודה' ואז ברור שאם לא מספיקים מספיק מהכול אז בעצם אולי זה הכי טוב שאפשר כרגע. כשיקראו לזה ככה, אולי לא ארגיש שאני כל הזמן מפספס משהו.א

פשרת בית עבודה

בעיה דומה יש במונח 'חופשת לידה'. זה נכון שהאישה בבית ולא עובדת אבל אי-עבודה אינה שקולה לחופש. חופש הוא היכולת לעשות מה שרוצים בעוד שכאן אפשר לעשות רק דבר אחד וזה לטפל בעולל הטרי. זו לא חופשה וגם לא חופשה בתשלום – זו עבודה בתשלום שנעשית בבית; מקום העבודה משלם לאמא ע"מ שתגדל את הדור הבא של האזרחים שיוכלו לעבוד במדינה, מין מס חברות. כדאי לכן לשנות את השם ל 'עבודת אחר-לידה' כי למונחים יש משמעות ויש מין ציפייה שהאישה תנוח בתקופה הזו וכשזה לא קורה, גם הסביבה וגם האישה מתוסכלים.א

עדי

עדי מרצה בטכניון, כלומר היא הייתה אמורה להרצות את הקורס הראשון שלה בערך עכשיו אבל הלידה יצאה ממש על תחילת הסמסטר אז מצאו לה מחליף. לעדי גם תהיה מעבדה כשזו תיבנה בשאיפה במהרה עוד בימינו. בינתיים עדי מגייסת סטודנטים וכמו קוקייה טובה, שולחת אותם לעבוד במעבדות של אחרים. היא גם בוחרת צבעים לארונות במעבדה החדשה (וורוד עתיק – להראות נוכחות נשית), עושה חברים, בונה שיתופי פעולה וכותבת וכותבת וכותבת גרנטים. אפילו באו אליה תלמידי תיכון שעשו תכנית מיוחדת במדעים והראו לה ניסויים שעשו וסיכום שכתבו. ממש מדענית אמתית!א

20170406_122323
עדי מאוד בהריון בודקת מה שלום הבקטריות,  הסטודנטים ויחסי הגומלין ביניהם

אילון

אילון כבר כמעט בן 5, חובב טבע מושבע ומוכן לחיות כל היום בין הפרחים והסלעים שבחוץ. בגינה הוא מצא חילזון גדול במיוחד,שמנו אותו בכלי, האכלנו אותו בתפוחים ואילון נתן לו את השם חולזיני (הגדול). חולזיני חיכה בסבלנות שלא נסתכל, דחף את המכסה וברח, כיאה לחילזון שהוא נצר לאומני בריחה מפורסמים.א

חולזיני
The great Cholzinni, escape artist galore!

מהגן קיבלנו יום אחד עציץ לכבוד ט"ו בשבט ובו פרח קטן של אמנון-ותמר. שאלתי את אילון איך קוראים לפרח והוא אמר לי שקוראים לו "אמנון" אמרתי לו, "כמעט, זה אמנון-ותמר" אז אילון אמר "לא אבא, אמנון-ותמר זה כשיש גם סגול וגם צהוב, זה רק אמנון"א

20170217_153337
אמנון

כשעדי הייתה בהריון עם ענבר שאלנו את אילון מה יש בבטן, הוא ענה: תינוק! אז שאלנו – זה תינוק או תינוקת? ענה אילון: תינוק, בטח, אם רוצים תינוקת צריך שאבא יהיה בהריון.א
צודק, ניסוי שחזרו עליו שלוש פעמים וכל פעם מקבלים אותה תוצאה  (אמא בהריון ← יוצא בן) אז אם רוצים בת משהו בסיסי צריך להשתנות.א

20161031_082309
אילוני, איזה דרקון יפה! אבא, אוף, זה חזיר בר

אילון ודקל אוהבים לקחת דמויות של סמי הכבאי וטום תומס טייס המסוק ולצאת החוצה לשחק איתם. מה המשחק האהוב עליהם? האם לדעתכם סמי ממהר לחלץ אנשים? לא. האם אולי טום תומס מטיס את המסוק לכבות שרפות? לא. א
טום וסמי מובלים ע"י אילון ודקל עד לחלקת הפרחים הקרובה ושם הם… מטיילים בין הרקפות. כן, ככה, טום וסמי מקפצים מפרח לפרח ובגדול לא עושים כלום וככה הילדים יכולים להעביר שעה בקלות: "סמי מטייל בין הרקפות! והולך בין הרקפות! ו..". בינתיים סמי וטום מתים משעמום, אבל אף אחד לא שואל אותם.א

20170211_102450
ילדי פרחים, אבל באמת

דקל

דקל כמו תמיד, פשוש בלונדיני ושמח, חוץ מכשהוא לא שמח ואז הוא רושף אש ותימרות עשן וקצת מפחיד להתקרב אליו.א

20161023_071038
כמו הארנב ב"גביע הקדוש" נראה תמים אבל מאוד מסוכן

דקל ואילון עכשיו חזק בענייני דרקונים – הם רואים את "הדרקון הראשון שלי" שוב ושוב, מסתובבים בבית ויורקים אש על העוברים ושבים. דקל מצא דרך מקורית לגרום לכמעט כל חיה בבית לירוק אש:א

20170422_140024
אחי, יש לך משהו תקוע בין השיניים. כן, היחס בבית הזה לדינוזאורים מחפיר, אני רוצה לחזור לבית של סיגל

ומאז איכות החיים של חיות הפלסטיק בבית ירדה משמעותית ורוב הזמן הן מורדמות ומונשמות.א

לפורים השקענו מעל ומעבר למה שאנחנו בד"כ משקיעים בילדים (בגדול הגישה שלנו אומרת שעדיף להשקיע בהורים, שיצאו  די מוצלחים בעוד שהילדים… עוד אף אחד לא יודע מה יצא מהם) וייצרנו תחפושות דרקונים לשני הילדים; מדדנו, גזרנו, הדבקנו ויסמין תמוז המעולה תפרה לנו את הכל יחד לתחפושות דרקונים שוות מאוד!א

ענבר

בשעה טובה נולד לנו ילד שלישי, בן חמוד ושמו ענבר. למה ענבר? כי ענבר זה עדי שעשוי משרף של אורן. תודה, כן, זה אנחנו חשבנו על זה לבד.א

ענבר
הורים מתחכמים זה אסון. אני אנוח קצת לפני משחק המילים הבא שלהם

הגענו לביה"ח בלילה והעניינים לא כ"כ התקדמו. בבוקר עדי כבר הייתה על אפידורל, לא יכלה לזוז ולא לאכול, אבל אני יכולתי לזוז והייתי רעב אז השארתי אותה בחדר היולדות והלכתי לקפיטריה לאכול משהו קטן. בקפיטריה להפתעתי פגשתי את אודי, חבר טיפוס וותיק.א
כל פעם שאני פוגש אנשים לחלוטין מחוץ לקונטקסט הרגיל, אני מיד חושב על הסרט "המופע של טרומן". בהנחה שאני במופע משלי, אני רואה במקרים כאלו אינדיקציה ברורה שההפקה שלי בצרות. מה – הם לא יכלו לדאוג לניצבים שאני לא מכיר? כמה בסה"כ היה צריך שם למלא קפיטריה אותנטית – עוד שניים שלושה אנשים? ככה, כל פעם שנגמר להם הכסף או הרעיונות הם שולפים שחקן מההיסטוריה, מי שפנוי באותו הזמן, וזורקים אותו לסצנה שאין לו שום קשר אליה. אז כל פעם שאתם פוגשים איזה חבר מלפני 20 שנה במסיבה, וזה לא מוביל לשום תפנית מעניינת בעלילה, תדעו שגם ההפקה שלכם מפשלת.א

ענבר עוד לא יודע כ"כ למה הוא נכנס אבל אנחנו כבר מנסים לתת לו סקירה של אופי המשפחה: אני משמיע לו שירי ארוויזיון ומחזות זמר (בעיקר צלילי המוזיקה ולאחרונה גם לה-לה-לנד) ועדי מספרת לו על פריז ועל ספיחה לחרסיות. אילון מראה לו את סרטי הדרקונים ומקפיד להסביר שזה רק סרט ולא באמת, כי בחיים האמיתיים לדרקונים תינוקות אין כנפיים, אלו צומחים רק אח"כ. דקל מלטף אותו כשכולם מסתכלים ומשסה בו את הדינוזאורים שלו כשאמא ואבא לא שמים לב. בקיצור שמח 🙂א


מוזמנים כולם לבוא לבקר אותנו בטבעון!א
נפגש בשמחות,א
אורן, עדי והילדים.א

Going To A Town

זהו, אחרי שנתיים וחצי בחו"ל אנחנו חוזרים הביתה. חוזרים למשפחה, לחברים, לחום ולתמיד. לבנתיים. אבל לפני כן, אני צריך לספר לכם למה לדעתי האמריקאים הם כמו נמלים, איך נגמר ריב בין שתי אחיות על השם שלי ומה קורה לג'ירפות בגן החיות. אז קדימה – קובץ סיפורים אחרון מהגולה…ד

מזג האוויר

כמו בכל פוסט, אני מרגיש צורך לתת כבוד לאלים המקומיים – מזג האוויר. אחד הדברים שמדהימים אותי היא השונות האדירה. בשנה ממוצעת ההבדל בין המקסימום בקיץ למינימום בחורף הוא 60 מעלות צלסיוס ובשנים קיצוניות אפילו 80 (מ 40+ ל 40-). כמעט לכל אורך השנה, אם כוון האוויר משתנה הטמפרטורות יכולות לצנוח ל-0 כמו כלום, קצת כמו אדם תמיר שמסוגל בכל רגע להתכופף מלוא גובהו ולגעת באצבעות רגליו.א

עם חילוף העונות משתנה גם הנוף, משתנים האנשים ובעצם משתנה הכל. זה לא אותו המקום. לגור כאן זה כמו לגור בכמה מקומות שונים לגמרי: מיניאפוליס של קיץ שבה הכל ירוק, האנשים שמחים, בחוץ, פעילים, לובשים קצר ומתרחצים באגמים או מיניאפוליס של חורף שבה הכל לבן ואפור, אנשים ממהרים עטופים בסחבות, לא מדברים, ולא צוחקים. מיניאפוליס של אביב שבה הכל פורח ומלבלב או מיניאפוליס של סתיו שאז העצים מדממים והאדמה אוספת אליה גוויות כתומות של שלכת.א

בחורף הכל נראה דרמטי, ובעיקר אני אוהב את החממות של האוניברסיטה

DSC05544

הדבר המרשים בחממות האלו, זה לא הצמחים אלא מנגנון החימום – לכל חממה יש כור היתוך קטן בפנים ששומר על הטפ' לאורך החורף. החממה והכור בנויים ככה שלחץ השלג על דפנות החממה בדיוק מאזן את לחץ הקרינה מבפנים. מדהים. א

בגן החיות ביקרנו את הג'ירפות וראיתי את השלט הזה:א

giraffe_sign

למי מכם שלא בקיא במעלות פרנהייט אני אתרגם את מה שכתוב שם: "הג'ירפות לא יוצאות החוצה   ל ע ו ל ם!"א
כשהייתי קטן, בטיול שנתי ביקרנו במעיינות החמים של חמת-גדר. היה חורף ואחד מהילדים אסף ראשנים מהשלולית וזרק אותם לתוך המים הרותחים. הם פרפרו כמה פרפורים, התאבנו וצללו לקרקעית העכורה. כשאני מסתכל על הג'ירפות כאן אני חושב על הראשנים של חמת-גדר. ג'ירפות מסכנות.א

IMG_20150124_114349
ואנחנו דוקא אוהבים ג'ירפות

באמצע החורף כל שנה יש פסטיבל. בפסטיבל באים כולם בלילה לאחד האגמים הקפואים שמסביבו מסדרים עמדות עם שוקו חם ומדורות לצלות מרשמלו. הדרך בין הדוכנים מסומנת בנרות שמונחים בתוך קוביות קרח ויש אפשרות לעשות סקי מסביב או לדשדש בשלג – מה שעושה לך את זה

וכך נראה האגם ביום, ולידו סירות שנארזו לחורף – ככה הן לא ניזוקות מהקור וגם לא יכולות להתרבות

 

והנה משהו מגניב שניסינו – הפרחת בועות סבון בשיא הקור

האמריקאים

אם יש משהו שמסמל עבורי את האמריקאיות הרי זה מכבסות המילים שלהם. גם אצלינו לא חסר אבל האמריקאים הביאו את זה לכדי אומנות.א
הוא כבר לא פוליטיקלי קורקט (kid, child) מסתבר למשל שהמונח ילד
למה? מה לא בסדר בלקרוא לילד – ילד?א
,ובכן, ל"ילד" יש קונוטציה של מישהוא לא בוגר, בכיין, כזה שלא מבין…בקיצור ילדותי, שזה במפתיע, בדיוק מתאר ילדים
(friends)  ועדיין, זה לא מונע מהם לחפש מונחים אחרים. בגן של אילון למשל קוראים לכל הילדים "חברים"א
למשל "איזה חבר נשך אותך באוזן?" … ממש קיבוץ, כולם חברים. יש שתי בעיות עם הגישה הזו, חוץ מהבעיה הברורה שאתה נשמע כמו מפגר כשאתה מדבר ככה: א
הבעיה הראשונה היא של שחיקה. ברגע שהמונח "חבר" מתייחס לילד, במהירות גם לו ידבק כל הדברים שבאים עם ילד, למשל ילדותיות. אפשר בקלות לחשוב שבעתיד הלא רחוק אנשים כאן יגידו אחד לשני – "אל תתנהג כמו חבר!" או, "מה אתה חבר?!" וכמובן שאז יצטרכו למצוא מונח אחר, יותר אחראי ומכובד – אולי "נשיא" (אלא אם כן טראמפ יזכה).א

הבעייה השניה היא שהמילה "חבר" כבר תפוסה! יש לה משמעות, זו של אדם קרוב ואהוב. עכשיו שכולם חברים, צריך להתאמץ לברר מי הם באמת החברים של אילון, למשל "את מי מהחברים אתה הכי אוהב?" "את החבר הזה אתה לא אוהב? הוא לא נחמד?" וכו. כל זה יחזיק מעמד על שישנו את המשמעות של "אוהב" ו"נחמד" ואז באמת נהיה בצרה. 1984 נשמע מוכר?א

אפרופו אמריקאים – אי אפשר בלי קצת תמונות מה"סטייט פייר" – מסיבת האוכל המטוגן והירקות המפלצתיים:א

עוד דבר שמגדיר בעיני אמריקאים, בנוסף לכובע בייסבול ומכנסיים קצרים, זו המרובעות  – האמריקאים נורא מרובעים ומקובעים, לפעמים בצורה קומית. האמריקאי הממוצע לא יזוז מילימטר ימינה או שמאלה ע"מ לשפר את מצבך, ובד"כ גם את מצבו. גמישות, אלתור וכפוף החוקים אפילו במעט, זרים להם לחלוטין.א

כשרק הגעתי לכאן אחרי הצבא מאוד הופתעתי – מה, זו אמריקה?? באמת?? אלו האנשים ששולטים בעולם? וזה מפתיע כי הם כ"כ לא… מתוכחמים. תפיסה דו-מימדית ופשוטה, טובים ורעים, שחור ולבן, רפובליקאים ודמוקרטים, בין-לאדן ואריות הים.א
 בתחילה חשבתי שזו מין נכות, אבל עם הזמן הגישה שלי השתנתה. הבנתי שרק ככה יכולה מדינה של 300 מיליון איש להתנהל ביעילות: קן נמלים גדול וממושמע שבו לכל נמלה יש תפקיד וכל נמלה גאה בתפקידה, בין אם היא מלצרית מזדקנת בדיינר או עובד בטול-בות'. ככה מיצרים מעצמת על – לא עם 300 מיליון יזמים אלא עם 300 מיליון חלקים משומנים וממושמעים. אין לי מושג איך מחנכים אנשים להתנהג ככה, איך מחדירים בהם את הקיבעון והיעילות המערכתית. זה נשמע כאילו אני מתנשא אבל האמת היא שאני מלא הערכה – זה פשוט עובד – כל אחד עושה דברים שקצת פחות טובים בשבילו במיידי, אבל טובים יותר לו ולשאר המדינה בטווח הארוך. ממש אידיליה של תורת המשחקים.א
אנחנו הישראלים לעומת זאת להקת זאבים – כל אחד מאלתר, קופץ קדימה, מוביל…עושה בעיקר מה שטוב לו וקצת מה שטוב לקבוצה ובסוף ביחד אנחנו מצליחים לצוד את הממותה. אבל אם רוצים לנהל את העולם, זה כבר לא עובד, המנגנון הזה נשבר. אבל מי רוצה לנהל את העולם? אני, אני מעדיף להיות מַעְדֵר פשוט מבורג במכונה משומנת  – האקר ולא נתב, טוסטר ולא טרנזיסטור במחשב, שועל ולא שערה מרעמת האריה.א

20151023_135440
זה רק בקיבוץ או שגם אתם מכירים את זה בתור קרם ידיים?

שביל האפלשים

בתחילת הסתיו נסענו לטייל בהרים הלבנים של וורמונט

באחד הטיולים הלכנו חלק מהדרך על שביל האפלשים. שביל האפלשים הוא שביל הליכה שמתחיל במדינת ג'ורגיה ומתפתל ועולה עד למדינת מיין שבצפון. אורכו של השביל כ 3500 ק"מ וכל שנה מנסים לא מעט מטיילים ללכת את כל אורכו, בד"כ מתחילת האביב ועד סוף הקיץ ורק כ15 אחוזים מאלו שמנסים מצליחים. השביל הוא אחד משלושת שבילי ההליכה הארוכים של ארה"ב ביחד עם הפי-סי-טי (4300 ק"מ) והקונטיננטל דיווד (5000 ק"מ). האדם הצעיר  ביותר שסיים את הפי-סי-טי היה ילד בן 6 וילדה בת 13 סיימה את שלושתם!!! משהוא לחשוב עליו בפעם הבאה שאנחנו מרחמים על הילדים בטיול משפחות. א

DSC03479
אילון נהנה מקפה של בוקר

בעודינו עולים באחד השבילים, אני עם אילון על הגב ועדי עם דקל בבטן, פגשנו בשני מטיילים, כאלו שמנסים לסיים את כל השביל במכה אחת – זוג צעיר שהחליט לקחת הפסקה מהחיים, היא אפידמיולוגית והוא מחפש את עצמו. הרגשנו כמו הורים לזוג ילדים טועים, הצענו להם לטרמפ (הם היו צריכים מצרכים מהעיר ותוך כדי נסיעה הסתבר שגם מקלחת דחופה) והזמנו אותם לארוחת ערב על בסיס נקניקיות ופירה בקמפינג שלנו. להפתעתינו הם נענו ברצון ויצא לנו לבלות ערב נדיר עם זוג אנשים אינטיליגנטים, פתוחים, מעניינים ומקסימים. הם אכלו כמו חיות מורעבות, והרגשתי, אני מודה, מין עונג הורי, כזה שמרגישים כשהילד שלך זולל. דיברנו  על טיולים ועל חיות וסרטים, קומיקס, פוליטיקה, ילדים ומה לא – ממש לא רציתי שהערב יגמר ואז בבוקר הקפצנו אותם לעיר ונפרדנו וזהו. ככה, אלא אם כן במקרה מישהוא גר ממש לידך, אפילו עם הטכנולוגיה של היום, אי אפשר באמת ליצור חברות. וזה חבל כי לעיתים רחוקות אני פוגש אנשים שממש בא לי להתחבר אליהם וזה כבר קרה לי כמה פעמים בחיים שבמפתיע פגשתי כאלו אנשים ודרכינו נפרדו כמעת מייד. אני זוכר את כולם. א

image
אנשים טובים

אורן

בתחילת הקיץ קיבלתי צ'ופר, אבא של עדי הגיע לביקור ואני קפצתי לטיול של ארבעה ימים לבד. בזמנו, לפני הנישואים היה לי הרגל לטייל חודש לבד כל שנה. ככה, הייתי לוקח תיק גדול, אוהל-בנזיניה-אוכל והולך לטייל לבד באיזו ארץ יפה. אחרי שפגשתי את עדי הטיולים הפכו משותפים, שזה מאוד נחמד, אבל לפעמים אני עדיין מתגעגע לימים הארוכים של רק-אני-והטבע. אז הנה קיבלתי הזדמנות ומיד עליתי צפונה למסלול סופריור, 500 ק"מ של שביל לאורך אגם סופריור. א

היה קר וגשום, ההליכה היתה בוצית ועדיין – מאוד נהנתי. בדרך פגשתי עוד בחור שהולך את השביל לבד, נוצרי אדוק שעסק במיסיונריות רוב חייו – בחור טוב. מאוד עניין אותו לדבר עם יהודי והוא ביקש שאסביר לו את העניין הזה של כשרות. הסברתי בקצרה על בשר וחלב, מפריס פרסה, מעלה גרה, שחיטה כשרה, דגים עם קשקשים, יין מענבים יהודיים, מעשר, שביעית ועוד. הוא חשב שאני צוחק עליו וסירב להאמין שיהודים מכפיפים את עצמם לחוקים כה דרקוניים יום ביומו. כשמתרחקים קצת מהארץ ומסתכלים על הכשרות ממבט של עמים אחרים זה באמת קשה לאמין. א
ביום האחרון תפסתי טרמפ עם כמה מטיילים ובדרך עשינו עצירת בירה ודיבורים. אחד הבחורים שם היה חייל מארינס לשעבר, מין טיפוס קצת מוזר שפתאום אמר בכובד ראש: "איך זה שהגענו כבר לירח, אבל להוציא מים לשתיה מהים אנחנו לא יודעים". בחיי – במילים אלו ממש. מענין שהוא בחר להגיד את זה דווקא לי, מכל האנשים בעולם – תושב מדינה שרוב מי השתיה שלה באים מהתפלה ושאישתו דוקטורית לטיהור מים. אז אמרתי לו שכבר יודעים להתפיל מים אבל לדעתי הנחיתות על הירח הם קונספירציה. א

desalination
עדי ואילון עושים התפלה

יש לנו זוג חברים שהבן שלהם שלהם בגן של אילון. הסתבר שהאמא יהודיה ושלפני הלידה היה ריב בינה ובין אחותה על מי תקרא לילד שלה אורן. כן כן, אתם שומעים נכון, אורן. א
אף אחות לא וויתרה ובסוף במין משפט שלמה החליטו שאף אחת לא תקרא לילד שלה אורן
.TheOren במקום זה החברה שלנו קראה לילד שלה 'האורן'א
Aoren שהוגים את זה ת'ירֵן. לפי ההגיון הזה אני צריך להיות

20160423_174306
זו המיטה של "האורן" השני

באוגוסט עדי הלכה לשבוע בסמינר גורדון ואבא שלי בא אלינו לביקור לבלות איתי ולעזור עם ילדים כי אני הייתי קצת נכה אחרי ניתוח בכתף.א

DSC04734
לא היה קל לטפס לשם

הלכנו לטייל בארבורטום – גן בוטני ענק של עצים וצמחים ובעת הביקור, גם לגו. הנה תצוגה של אומן פסלי לגו

הבחור הזה של הלגו מטורף – הטווס הזה למשל עשוי מלמעלה מ 250,000 חתיכות לגו

DSC04911
איך לעזעזל מתכננים כזה דבר. ואיך בונים את זה? ואיך זה בכלל מחזיק? קסם

וכמובן הנכדים הרוויחו זמן איכות עם סבא גדי

דרום דקוטה

black hills באחד החופשים לקחנו חמישה ימים וקפצנו לטייל בדרום דקוטה באיזור ה

DSC05053
יש שם את עדר הביזונים החופשי הגדול בארה"ב

בגדול דרום (וצפון) דקוטה ידועים בתור מקומות לא תרבותיים מלאים שדות תירס, מרחבים לא ממומשים וחוואים חמושים. בפינה הדרום מערבית פתאום מתחלפים המישורים בהרי גרניט, שבאחד מהם חרטו את דמויותיהם של ארבעה נשיאים:א

rushmore-aerial1
יש אחד שתמיד מסתירים לו

הפסל הזה, שנראה ממלכתי מאוד הוא פרי מוחו הקודח של אדם אחד שנוי במחלוקת ומגלומן. אחרי שכבר בערך 60% היו גמורים הוא סוף סוף הצליח לקבל מימון ממשלתי לסיים את הפרוייקט. האדמה נלקחה מהאינדיאנים שפעם גרו שם והיום עובדים על עוד פרוייקט חציבה אפילו גדול יותר – גלעד לאחד הלוחמים האינדיאנים הגדולים

crazyhorsemtnview2
קראו לו "קרייזי הורס", יעני – סוס משוגע

DSC04971

במהלך הנסיעה ישנו לילה במלון. בבוקר קמנו לקולו הרך של אילון שלהפתעתינו הרים את הטלפון בחדר ודיבר עם מישהו. הנה החלק של אילון בשיחה, כפי שלמד יפה יפה מפרקים של סמי הכבאי:א

Hello, fire service please. Yes, it’s an emergency!

ומייד נכנסנו גם עדי ואני לשיחה:א

אילון – לאאאאאאאאאאאא!!!א

הנה לכם דוגמא לטלוויזיה לא חינוכית.א

בכבישים של דרום דקוטה המהירות המותרת היא 130 קמ"ש – הגבוהה בארה"ב, כנראה שהם פשוט רוצים לעבור מהר את כל השטחים הריקים. אולי בשל כך, היא אחת המובילות בתאונות דרכים ויש להם דרך מקורית להילחם בתאונות – עם שלטים: לאורך הכבישים פזורים שלטים; בכל מקום שבו מישהו קיפח את חייו ניצב דומם שלט ועליו מילות חוכמה:א

היתרון הגדול בשלטים הוא שניתן לראות בבירור איפה האיזורים המסוכנים בכביש. למשל, צפיפות השלטים גדלה משמעותית בפניות חדות וכשאתה מתקרב לפנייה ומחכים לך שם חמישה ז"לים כאלו, תאמינו לי, אתה מאט. במותם ציוו לנו את החיים.א
.פוסט מורטם וייז שבו קהילת הגולשים לשולי הכביש מסמנים מקומות מועדים לפורענות,crowd sourcing למעשה זה מין
בקרוב האפליקציה.א

אילון

אילונצ'וק כבר ילד גדול, כמעט בן 4. משהו בהגיון של השפה קוסם לו והוא אוהב להמציא בניינים ונגזרות חדשות. למשל, אילון המציא צליל גנרי לכל פעולה – בניין קְטִיל: אם שוטפים את הרצפה זה עושה שְטִיף, שְרִיף נשרף הנר וקְלִיף נקלף התפוז. מאוד שימושי וגם מגניב, או כך חשבנו עד שהתגלו פעולות שלהן בניין קְטִיל נשמע פחות טוב: הסירה שטה על המים שיט! או אפילו יותר גרוע – מערבל הבטון שפך את כל הבטון – שפיך!א
מזל שאף אחד כאן לא מבין עברית. או אנגלית.א

לאילון גם לוגיקה מיוחדת, למשל השיחה הבאה כשאילון ואני מסתכלים מחלון הבית:א

אילון: איזה עץ זה?א
אורן: זה עץ מייפל
אילון: אז גדלים עליו פנקייקים?א

pancake-tree
הנה, בכל זאת יש אחד כזה

בגלל שאילון לומד עברית רק משיחות איתנו, יש לנו ניסוי מעניין שבו צריך להבין הקשר של מילים מאינטראקציה עם שני אנשים בלבד. יש כל מיני הכללות שקשה לעשות ככה.א
למשל, חשבו על המקרה הדימיוני שבו אתם נמצאים בסין ולומדים סינית מאדם אחד. אתם מְתַקְשֵרים רק איתו והוא מדבר אתכם רק סינית. אחרי איזו תקופה אתם כבר מבינים קצת שמות של עצמים ובעיקר הצלחתם להבין איך קוראים למורה שלכם. זה באמת קל כי כל פעם כשהוא מדבר על עצמו הוא מתופף על החזה ואומר "משה". אז כנראה שקוראים לו משה. כמו כן, כל פעם שהוא מדבר אליכם הוא אומר תחילה "אהרן" אז אתם מבינים שכנראה, בסין, לכם קוראים אהרן.א
יום אחד אתם מחליטים שהנה אתם מוכנים לנסח משפט ראשון, אוזרים אומץ ומנסים:א

אהרן רוצה לעשות קניות עם משה

להפתעתכם הרבה "משה" מניד את ראשו לשלילה, אומר "לא, לא" ומתקן אתכם:א

משה רוצה לעשות קניות עם אהרן

!?WTFמשה!א

זה באמת נראה מאוד מוזר עד שמחליפים את "משה" ב"אני" ואת "אהרן" ב"אתה".א
ובאמת בהתחלה אילון התבלבל וכשהיינו שואלים אותו "אתה רוצה ללכת לשחק בחוץ?" הוא היה עונה "כן, אתה רוצה!". ורק אז חשבתי על זה – בעצם, איך הוא אמור לדעת?? אח"כ הסברנו לו וזה הסתדר.א

דקל

דקל כבר בן שנה וחצי, ילד חמוד וחייכן:א

כשהיה תינוק, היה לו מראה כ"כ גנרי של תינוק, שהדרך היחידה לזהות אותו בתינוקיה היתה על דרך השלילה: הייתי עובר על כל התינוקות ואחרי שהייתי שולל מי בטוח לא שלי, מי שנשאר הוא כנראה דקל.א

generic baby
boolean <T> isDekel(T baby){…}

בתינוקיה של דקל יש מיטה לכל תינוק והמיטות תמיד ריקות. זה לא שהתינוקות לא עייפים – הם פשוט לא מסוגלים לישון במיטות וזה בגלל שחוקי המקום אוסרים להניח אותם על הבטן, אוסרים לכסות אותם עם שמיכה ואוסרים להכניס למיטה כל בובה או חפץ אחר שעוזר להרדם. אז איפה הם ישנים??א
או – טוב ששאלתם: לכל תינוק יש גם כסא נדנדה, כזה שלא תומך בגב ושמרגיל את התינוק להרדם בנדנוד תמידי – כל מה שההורה לא רוצה שיקרה. ועם זאת, על הכסאות אין שום הגבלות: שם עוטפים את התינוקות בשמיכה כמו מומיות, מקיפים אותם בבובות רכות, בחום ואהבה – רק שישנו כבר. איזה טמטום.א

DSC06252

עדי

DSC06423
אך, זאת עיר

בשעה טובה עדי קיבלה משרת חוקר(ת) בטכניון!! כשיצאנו מהארץ לפוסט במינסוטה, פסגת השאיפות הייתה לקבל איזושהי משרה בארץ, בכלל לא משנה איפה ואיך. יודעי דבר אומרים שצריך לחכות שמישהו יפרוש או ימות כדי לקבל משרה. והנה, עם עבודה קשה, קצת מזל ובלי שאף אחד ימות – קיבלנו הרבה יותר ממש שקיווינו.א
בשל כך ובהתאם לזאת – אנחנו מסיימים כאן את הפוסט וחוזרים ארצה!א

כן, אחרי שנתיים וחצי של בקטריות וקור עדי חוזרת לארץ ע"מ לחקור חרסיות בחום. עוד יש כמה פרוייקטים שצריך לסיים, כמה מאמרים לכתוב אבל אם להתרשם ממספר השעות שעדי מבלה כעת במעבדה, נראה שהיא באס"ק. או בעצם אס"פ.א

סוף דבר

זהו, נגמר, עברו שנתיים וחצי בחו"ל ואת השורות האלו אני כבר כותב מהבית החדש בטבעון. אני יודע שכל חוויה של פוסט או רילוקיישן היא שונה ולכן אומר רק לגבי עצמי: א
למרות שלא היה קל ולא תמיד הסתדרנו שם, הרי מהשונה והאחר למדנו, מהקושי והקור התחזקנו ומהמרחק והבידוד אנחנו שמחים לחזור. פגשנו אנשים טובים באמצע הדרך וראינו נופים מדהימים וגילינו את נפלאות האמאזון.א

אני רוצה להקדיש שיר אחרון לתקופה ולמדינה – הקשיבו טוב למילים.א

עכשיו יאללה – ליבש הביצות ולהפריח השממה!א

 

 

 

Fuchsia

Colors have the most fascinating etymology – take the color fuchsia for example

fuchsia

It all started in 1858 with August Wilhelm von Hofmann who created a new dye

fuchsine2
fuchsine

Its manufacturer named the dye fuchsine, probably because its color resembles flowers of the fuchsia plant

fuchsia_plant2
Fuchsia_plant

If you think fuchsine is only used  to dye fabric for hip fashion models

fuchsia model

You would be wrong, because it’s also used to stain hip bacteria

fuchsine bacteria2
not a real bacteria

The fuchsia plant in turn, takes its name from the well known 16th century German botanist Leonhart Fuchs – more on that later

Now, while the color fuchsia (named after the dye/plant) remained, the name fuchsine was very short lived, because in June of 1859 it was renamed magenta to celebrate a victory of the French army at the Battle of Magenta.  Why name it after a battle? (note: people die in battles, not dye) Well, probably to honor the Zuave fighters of the French Army – Algerians who were famous for their courage, but more importantly, for their red (or is it magenta?) baggy trousers

zouaves
The Brave Zuave

The name magenta given to the town of Magenta, where the battle was waged, is traditionally connected to castrum Maxentiae, meaning "castle of Maxentius" after the roman emperor

The thing is – Fuchs, the botanist who gave the fuchsia plant its name, means fox in German – a name reserved for people with…, you guessed correctly! red hair
And so the German, pure-bred, stern ancestors of Leonhart are now forever associated with the color fuchsia, an association I'm not sure they would have approved of.

red haired German
Red Haired Non-German

It’s also interesting to note that technically (in the RGB color model) magenta and fuchsia are exactly the same color – attained by mixing an equal amount of red and blue. However, as anyone in the fashion biz will tell you, fuchsia and magenta are, like, totally not the same!… duh
Magenta tends to be more reddish while fuchsia more purple-pink. Here is the Crayola version of the two

magenta-fuchsia crayola

To sum it all up, it was the Roman emperor who named the town, that named the battle, that named the color magenta, that renamed fuchsia, which was named after Fuchs – named for his (ancestors’) red hair. If you happen to be a computer programmer then fuchsia and magenta (and possibly many other colors) are indistinguishable to you, but if you’re not, then you know they are quite different. Duh

Now crimson – is a whole different story

crimson_red

Crimson comes from Spanish Cremesin – belonging to the Kermes – A louse that feeds on oak sap and produces a dye of this color

I'm not blushing - I was born like this
I'm not blushing – I was born like this

The louse is named after the Arabic/Persian word Karmaz which means red, and Karmaz comes from the Sanskrit word kṛmi-ja meaning "worm-made" – so a bit of a logic loop there. Those of us who know Hebrew may recognize the Biblical color Carpas which also comes from the same source – the louse on the oak tree, see here . Carpas appears in the Bible as one of myriad colors garbing Mordechai The Jew while he was paraded in the streets of Shushan in ancient Persia

The triumph of Mordechai *oil on panel *52 x 71,5 cm *1617
"The triumph of Mordechai" – it's a long story…

The guy parading Mordachai was later executed (as were his 10 children) but he was also kind of a louse and really had it coming

The End

Smart Phone

טלפון חכם

קניתי טלפון חדש, חכם, וחשבתי בתחילה שמשהו בו דָּפוּק:א
צילמתי את הטלויזיה ובתמונה ראיתי פַּח,א
אַחַר כָּךְ, צילמתי את הבַּנְק ובתמונה ראיתי שוּק.א
ואז הגיע טֶקְסְט מהחֲבֵרָה: "אני צוֹפָה – שנעבור לגוּר בְּיָחָד ונתחתן בְּתוֹךְ שָׁנָה!"א
בלי אף סמיילי, בלי קריצה – מין מִסְרוֹן כזה מוּזָר,א
כי בעצם רק נפגשנו לפני שבועיים על הבַּאר.א

התקשר אלי אחד בשביל תרומות לנזקקים: אָמַר,א
שכבר נשבר לוֹ כל הזמן להתקשר לאנשים –א
שאף אחד אינו תורם ולכולם יש רק תלונות, שזה מֵבִיךְ וקצת משפיל, הסביר –א
ואז פתאום התחיל לִבְכּוֹת.א

רק אז נפל האסימון: לא רק חכם הטלפון, לא רק מגניב, לא רק רוטט,א
זה הנייד המיוחד –  הוא צוֹהַר לאֱמֶת!א
(וזה מועיל, כי כל הסְפָּאם עכשיו מתחיל עם הכתובית: "נכתבתי ע"י תוכנה זדונית"א)

השיחות הפכו פשוטות: הם מתקשרים, ואז אומרים מה הם רוצים,א
די בקיצור, ומנתקים וזה גָּמוּר. א
וגם אם מדברים, רק על עצמם הם מְסַפְּרִים.א
כך התפנה לי זמן חופשי, לחקור את סביבתי:א

בתמונות שצילמתי את סבתא, היא הוֹפִיעָה מוקפת גְּבָרִים,א
וסבא שלי היה לבוש בבגדים של נָשִׁים.א
צילמתי את ארוחת הבּוֹקֶר והטחינה מסתבר –א
היא סומסום שנטחן עַד דַּק,א
המיונז הוא ממותק,א
והלחם הוא עיסה של חומרים נוגדי תסיסה.א
אגב, הבגדים שאני לובש? באדיבות יַלְדֵי בנגלדש…א

ואצלי במשפחה, אחות קטנה? מכשפה! א
אחי הבכור עוֹלָל תינוק, אגב… דּוֹדי אוהב קטינות.א
חוץ מאמא – צילמתי אותה מכל הכוונים והיא נראית בדיוק כמו במציאות. מוזר.א

האַרְיֶה בגן-חיות צוּלַּם בּוֹכֶה בְּתוֹךְ הכלוב. עצוב.א
הקִיפּוֹד נראה פַּנְתֵּר והפַּנְתֵּר עַצְלָן עָלוּב.א
יש חברים טובים שמכאיבים ואויבים שאוהבים,א
עֵצִים שחולמים על רַגְלַיִם, ואנשים – על שורשים.א

ואז… עדכנתי בּוֹ גִּרְסַה באַנְדְרוֹאִיד, וזה כּאוֹת תוֹדָה, הֵחֵל לחזות את העתיד:א
כך השקעתי במניות ונהייתי עָשִׁיר,א
נִיבֵּאתִי מִלְחָמָה ונהייתי זָהִיר.א
בְּכָל תְּמוּנָה, בְּכָל פִּינָה ראיתי אָסוֹן שמתקרב –א
ראיתי את הים עוֹלֶה בּוֹלֵעַ את כל מה שאני אוֹהֵב,א
נהייתי קשור לטלפון, הייתי מָּכוּר – לחזיון, לעתיד, לחורבן, לתוּגַה,א
ואז באחד הימים עשיתי סֶלְפִי – וראיתי…א
משוגע.א

וזה היה מאוד מפחיד – האם את ההווה אני רואה? האם חוזה את העתיד?א
בזריזות החלפתי לנוקיה 32-10,א
וראו איזה פֶּלֶא – הכל חָזַר להיות בְּסֵדֶר.א

If English Were Hebrew

Sam: Hello students!

I’m super excited because today we are going to learn about English gender! Yay! So, as you well know, every noun in English is either masculine or feminine. What’s more, verbs, pronouns and adverbs are also gender oriented – how fun is that, right?!

So, let’s start with the nouns – these are easy… can anyone tell me the gender of “chair”?

Penny: it’s masculine.

Sam: that’s right Penny! And “table”?

Penny: masculine. Piece of cake!

Sam: that’s feminine…

Penny: table?

Sam: no, cake. What about cup?

Penny: we got it Sam, all the kitchen stuff is masculine..

cup2

Sam: oh, no – cup is feminine. But maybe you can tell me about “pot”?

Penny: sounds feminine to me…

Sam: errm, no, that one is actually masculine. But so is fork!

Penny: oh, ok, so spoon and teaspoon are also masculine – right?

Sam: wrong. These happen to be feminine.

cutlery

Penny: I’m confused – so how can I tell?

Sam: it's easy – you can’t.

Penny: excuse me?

Sam: you just need to memorize the gender of each and every object on Earth.

Penny: I don’t think that’s possible…

Sam: of course it is! All English speakers do it, though most of them get it wrong. But that’s just the way it is….[singing]…things will never be the same…

Penny: Sam, please, don’t…

Sam: quite right, so… where were we? Yes, let’s try out some pronouns. These are great because pronouns are conjugated by the gender of the noun – it’s as easy as that. For example, we would say big chair, because chair is masculine but we would say biga cup, because cup is feminine. Who wants to try?

Penny: I’ll give it a go. So, smalla teaspoon and prettya spoon – right?

Sam: that’s excellent Penny! You see – you can do this! Now, you need to remember that the plural form also changes with the gender: we add a –im for masculine plural and –ot for feminine plural. So we would say knife and knifeim, but spoon and spoonot because spoon is feminine.

Penny: that's not too bad…

Sam: yes, and I should mention that pronouns also have a plural gender form:

single short knife and many bigim bucketim.

For feminine it would be singla shorta spoon and manyot bigot spoonot.

Penny: no, I take that back, this is bad…

Sam: right then? Who wants to try these out – it’s easy!

Penny: ok, ok, I think I got this. Let’s see…

Tastya yellowa banana.

Sam: excellent! Another one!

Penny: I totally got this, ok:

Brown chair and many brownim chairim!

Sam: well, actually… that’s many brownim chairot

Penny: wait, why? Didn’t we just agree that chair is masculine?

Sam: yes, but –

Penny: and we said that the plural form of masculine is –im, correct?

Sam: well, not always, this one is an exception.

Penny: are there many such exceptions??

Sam: quite a few of them.

Penny: mmmm – is there any way to identify these cases, where the singular sounds like masculine but the plural like feminine?

Sam: it's easy! Well, actually no. You kinda need to –

Penny: memorize every known object? I really don’t like this…

Sam: while we’re at it, some objects can be both male and female: the wind blows and the wind blowsa are both ok as are sharp knife and sharpa knife. Just so you know.

The wind of change is also of all genders
The wind of change is also of all genders

Penny: are we done?

Sam: not even close!

Now let me tell you about the best part: gender and counting! You see, the way you count depends on the gender of the object you count. Oh… it’s so romantic. ..

Penny: get to the point Sam..

Sam: well, for feminine objects it would be one, two, three, four…ten. And counting masculine objects would proceed: ona, twoa, threea, foura,…tena.

Penny: wait a minute, wait a minute! You’ve got it backwards Sam, the –a ending is a feminine ending! Right? Right??

Sam: that’s the best part Penny, although the –a ending is a singular feminine ending, in counting it’s reversed! Yes, exactly the opposite of that you would think.

Penny: wait… but why?

Sam: I have no idea.

Penny: you’re kidding me, right?

Sam: no, no, not at all. That’s just the way it is [singing]… things will never be the same…

Penny: Sam – for Heaven’s sake! Stop it!

Sam: sorry. Want to give counting a try?

Penny: no I don’t…

ok, one last time:

Ona big chair

Twoa bigim autoim

Threea prettyim carim

Sam: ah, no, not quite, it should be three prettyot carot because, “car” is feminine.

female car mal car

Penny: but I thought that auto was masculine.

Sam: it is.

Penny: so auto is masculine but car is feminine??? What possible method lies at the heart of this madness?

Sam: none.

Penny: I want to die.

Sam: I wanta to die… because you are a female.

Penny: AHHHHHH!

Sam: Right! Let’s carry on. Adverbs – these are fantastic. Each verb has a gender, for example, a run is feminine whereas a climb is masculine. So you would say fasta run, fastot runot, high climb, highim climbim.

Penny: I dare not ask – is there a-

Sam: nope.

Penny: I will have no part of this. I quit.

Sam: well, the good news is that English is only spoken by about 7 million people world-wide. You can just major in a more popular language like Quechua – an indigenous South American relic of the pre-Inca era.

Penny: which I intend to do promptly, first thing tomorrow!

Sam: oh, my, we’re running out of time. So, to sum this up, I posted here one full passage with the correct gender grammar. I want you all to read it at home and learn it well:

Every day James sat staring out of the window waiting for Sarah to comea over and play, and every day Sarah woulda showa up at 4, happya and cheerfula as always.

James would count the minutesot until it was time for her to goa, savoring every lasta second of the play-date. Sara woulda pusha around the trainsot, three or even four carsot at a time. James would play with the whiteim and yellowim planeim, carrying them through the air whilst making soundsot of engineim and crashesot. James knew and Sara knewa that it was time to part, so they saidu their goodbyes, James cried and Sarah crieda, even though they knewu they wouldu playu again tomorrow.

The end.